ספנקבלוג

המשימה הכי חשובה בחיים היא להישאר בחיים.

בסוף כולם נכשלים בה.

תום ראובני הרס לי את הבדיחה, ורק מי שבמקרה הציץ בבלוג שלי אתמול יודע על מה מדובר.

אין מקום להומור בבלוג שלי, לא יעזור כלום.

בשנים האחרונות אני במשבר זהות.

אני מרגיש שינוי לרעה בכל כך הרבה תחומים.

אני פחות צעיר ויותר מבוגר.

פחות מאושר ויותר מהורהר.

 פחות מפנטז ויותר ריאלי.

 פחות שמח ויותר מדוכא.

 פחות רזה ויותר מלא.

פחות חתיך ויותר שמור.

פחות בים ויותר בעבודה.

פחות ישן ויותר עייף.

פחות נהנה ויותר סובל.

..רגע, בטוח שזה אני?

בגדול החיים אחרי גיל 40 נחלקים לשניים-

חצי מהזמן אתה מרגיש רע וחצי מהזמן אתה מרגיש נורא.

אני אומלל כבר כל כך הרבה זמן, שכבר הספקתי לשכוח איך זה מרגיש כשטוב לך.

אני מורגל להיות אומלל!

אז ביום ראשון היורו נגמר (בהצלחה לאנגליה וספרד) וזה אומר שאני  חוזר להתלונן על משבר גיל ה40 שיוצא לי כבר מכל החורים ולצערי רק מתגבר ומחריף.

כבר עכשיו אני מרגיש כמו נרקומן שלקחו לו את הסם. 

עכשיו מחכים פאקינג שנתיים עד למונדיאל 2026. מקווה להישאר עד אז בחיים..

יוצא לי לפעמים לקרוא חבר'ה פחות או יותר בגילי שמציעים כל מיני דרכים שונות ומשונות לפתור באמצעותן את משבר גיל הארבעים- מיינדפולדנס, מדיטציה, להתגרש, לעשות קעקוע,  לקנות אופנוע..

לכל אלו אני רוצה לומר רק דבר אחד- אתם חיים בסרט, אי אפשר לפתור את משבר גיל 40!

משבר גיל 40 זה לא בעיה במתמטיקה!

למשבר גיל 40 יש פתרון אחד שקוראים לו הזמן. 

כן. הזמן הוא הפתרון היחיד למשבר. תחכו שנתיים שלוש והוא יחלוף מעצמו, (אני מקווה..)

אחר כך יתחיל משבר גיל העמידה, אבל זה כבר סיפור אחר..

אני צופה עכשיו ביורו, אני יודע שכתבתי שזה משמח אותי.

..אבל האמת היא שכדורגל כבר לא מצליח לרגש אותי כמו פעם. 

ככל שהגיל שלי עולה ככה רמת ההתלהבות שלי מהמשחק הולכת ויורדת.

לא פלא שכל האוהדים ביציעים צעירים- אותם זה עדיין מרגש.

גם אני הלכתי הרבה למשחקים כשהייתי צעיר.

עכשיו אני נמנה עם כל המבוגרים עם הכרס בירה שנשארים בבית ונרדמים מול המשחקים.

(כרס מטאפורית כן? אני לא כזה שמן)

פעם היה לזה טעם, היום פחות..

הסיכוי שלנו להיוולד הוא אחד חלקיי 400 טריליון.

הסיכוי שלנו למות הוא אחד חלקיי אחד.