בית משפחת בן חיים. בית אוהב וחם בית תומך ומפרגן. בית משפחת בן חיים. בית קשוח בו ניתנים עונשים קשים וכואבים. יום שני, הבנות שירי ונעמה חוזרות כמו תמיד מבית הספר. חולצה לבנה תחובה בתוך חצאית כחולה.על גבן ילקוט מלא בספרי הלימוד ראש מלא בחוויות מהנות עם חברים בהפסקות ועם חומר חדש שנלמד. אך הפעם בכל זאת יש משהו שונה באווירה הנעימה. כן, הן יודעות שהן הגזימו, הן יודעות שהפעם הן לא תתחמקנה מעונש. על גבן הן נשאו ילקוט מלא בספרי לימוד. היסטוריה, לשון, חשבון. אך הפעם הן נשאו עמן גם תוספת, תוספת בדמות מבחנים גרועים. שירי נכשלה במבחן במוזיקה, (כמה אירוני) נעמה נכשלה במדעים. הן יודעות שזה באשמתן. כל השבוע אימן הפצירה בהן שתשבנה ותלמד. אבל הן לא הקשיבו לה. במקום לשבת וללמוד נעמה בילתה עם חברות. ושירי שמעה מוזיקה.
הן מגיעות לפתח הבית. ליבן מתחיל לפעום בחוזקה. "נעמה אני מפחדת. אמא אמרה שהיא תרביץ לנו אם ניכשל במבחן. את יודעת שאני שונאת לחטוף מלקות"
"ואת חושבת שאני אוהבת? אני עדיין לא התאוששתי מהפעם האחרונה שחטפתי".
"אבל את רגילה. אותך אמא מלקה כל הזמן. אני לא רגילה למלקות. אוי, אין לי כוח"
שתי הבנות הגיעו לביתן. ליבן ממשיך לפעום בחוזקה.
"אולי נסתיר מאמא את המבחנים? נשמור אותם בחדר, במגירה"
"השתגעת? הרי בכל מקרה התוצאות תימסרנה לאמא כשהיא תיפגש עם המורה. ואז אנחנו נחטוף מנה כפולה. בחיים אל תסתירי מאמא דברים, זה לא רעיון טוב, תאמיני לי"
הבנות נכנסו אל הבית. פניהן מושפלים. בזו אחר זו, הן מסרו את המבחן לאימן. כמה הן שונאות את הרגע הזה. אימן הסתכלה בשני המבחנים.
"מה יש לכן לומר להגנתכן? אמרתי לכן מאה פעם. לימודים זה הכי חשוב. איך אתן מעיזות לחזור הביתה עם ציונים כאלה?"
"אני מצטערת אמא, באמת" אמרה שירי.
"גם אני מצטערת, שירי. אני מצטערת שנתתי לכן לבלות כאוות נפשכן בשבועיים האחרונים, אני מצטערת שקניתי לכן את המחשב שביקשתן. אני מצטערת על כל הפעמים שאני טורחת ומכינה לכם אוכל ומכבסת לכם את הכביסה. אני מצטערת אם בתמורה לכל מה שאני נותנת אני מקבלת תוצאות כאלה במבחן. אני כבר לא יודעת מה לעשות איתכן.
אני משערת שאתן יודעות מה יהיה העונש, נכון בנות?
"כן אמא", הן ענו לה.
"טוב בנות, תעלו בבקשה אל החדר. שירי, תביאי לי את סרגל העץ מהמגירה"
"כן אמא" ענתה לה שירי.
שתי הבנות עלו לחדרן. שירי ניגשה לחדר שבו שכן סרגל העץ של אימן. היה זה סרגל העץ באורך 50 סמ' שהיה משמש את אימן לעונשים. בכל פעם שהבנות לא התנהגו כשורה אמן הייתה מצליפה בהן באמצעות הסרגל.
שירי הלכה אל המגירה הוציאה ממנה את הסרגל ומסרה אותו לאימה.
אימן שמה על המיטה שתי כריות שיגביהו את ישבניהן של הבנות כאשר הן יקבלו את העונש.
"טוב בנות. תורידו בבקשה מכנסיים ותחתונים, ותשכבו על המיטה"
"כן אמא" ענו לה אחת אחרי השנייה
שירי ונעמה הורידו את המכנסיים והתחתונים ונשכבו זו לצד זו על המיטה, כאשר ישבניהן העירומים מובלטים בעזרת הכריות ומופנים כלפי מעלה.
בנות אלקה אותכן 10 מלקות, אני מקווה שזה ילמד אותכן לקח.
"אבל אמא, למה 10 מלקות, אולי הפעם תסתפקי בחמש? בבקשה אמא, 10 מלקות זה יותר מדי.."
"אני אקבע מה יותר מדיי ומה פחות מדיי, את לא קובעת את אופי העונשים ואת המינון שלהם!
עכשיו תהיו שתיכן בשקט ותקבלו את העונש שלכן, ברור?
"כן, אמא", ענו לה שתי הבנות.
אימן החלה במלאכת העונש. הצלפה ראשונה נחתה על ישבנה של שירי, ומיד לאחריה הצלפה ראשונה נחתה על ישבנה העירום של נעמה.
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה של שירי. הצלפה שהשאירה בו סימן אדום. הצלפה שנייה נחתה גם על ישבנה של נעמה.
הצלפה שלישית נחתה על ישבנה של שירי, וכמובן גם על ישבנה של אחותה.
נעמה ושירי החלו בוכות וצורחות. קולות הבכי נשמעו בכל הבית.
הצלפה מס' ארבע נחתה על ישבניהן של שתי הבנות. הצלפה כואבת שהותירה על ישבניהן סימן אדום.
הצלפה חמישית הונחתה על ישבניהן. נעמה החלה רוקעת ברגליה. "אמא בבקשה תפסיקי, אני אשקיע עכשיו יותר בלימודים, אני מבטיחה"
"מאוחר מדי להבטחות כאלה, נעמה. עכשיו תקבלי את העונש שלך כמו ילדה גדולה".
הצלפה שישית נחתה על ישבניהן האדומים והבוערים של שתי הבנות, שהמשיכו לילל לצרוח ולהתפתל מכאבים. כמובן שהצרחות לא דיברו אל ליבן של אימן הקשוחה שהמשיכה במלאכת העונש.
הצלפה שביעית נחתה על ישבניהן. הצלפה שהותירה סימן אדום נוסף על ישבניהן של שתי הבנות.
אימן המשיכה והלקתה את הבנות שלוש מלקות נוספות וכואבות במיוחד עם הסרגל. הבנות המשיכו לצרוח בקולי קולות ולהתפתל מכאבים.
כעת סיימה אימן את מלאכת העונש. שתי הבנות נותרו עם ישבן אדום וכואב, ממררות בבכי.
"אני מקווה שלמדתן לקח, ושעכשיו אתן יודעות שמה שלא נכנס דרך הראש, נכנס דרך הטוסיק"
"נעמה, האם את מצטערת על מעשייך?"
"כן אמא, אני מצטערת, אני לא אזלזל יותר בלימודים, אני מבטיחה"
"שירי, האם את מצטערת על מעשייך?"
"כן, אמא, מעכשיו אני אשקיע יותר בלימודי המוזיקה, במבחן הבא אני אשתפר את תראי"
"או קיי בנות, השתכנעתי שלמדתן לקח. אתן יכולות להרים את המכנסיים וללכת.
שירי, תחזירי בבקשה את הסרגל למגירה ואני מקווה שיעבור עוד הרבה זמן עד שאצטרך להשתמש בו בפעם הבאה"