פנימיית ארזים היא פנימייה מיוחדת לבנות שנפלטו ממסגרות. החינוך בה קשוח במיוחד. לבנות יש סדר יום קפדני במיוחד, שכולל השכמה בשש בבוקר ולימודים עד השעה 14. לאחר הלימודים הבנות צריכות לבצע מטלות שונות. חלק מן הבנות הועסקו במכבסה, חלק מן הבנות הועסקו בחקלאות ובטיפול במשק החי. כל איחור, כל התחצפות, כל סטייה ולו הכי קטנה מן התלם- כל אלה היו מזכות את התלמידה הסוררת בהצלפה הגונה עם הקיין על ישבן חשוף. הלקאות כאלה היו עניין שבשגרה בבית הספר.
יום שני, שש בבוקר. הבנות צריכות להתעורר לעוד יום. לפניהן יום עמוס במיוחד שכולל לימודים, עבודה, כביסות ועוד שלל מטלות. גב' רובין נכנסת לחדר ומדליקה את האור.
"בוקר טוב בנות, כולן לצאת מן המיטה ולהתארגן. בשעה שבע אני רוצה לראות את כולכן בחדר האוכל, אתן כבר יודעות מה קורה למי שמאחרת".
הבנות קמו כולן מן המיטות והחלו להתלבש ולהתארגן במרץ.
"דנה, אני הכנתי אתמול בגדים ושמתי אותם ליד המיטה, מי לקח לי אותם בלילה?"
"אין לי מושג רעות, אני ישנתי, אני לא יודעת מי לקח אותם"
"מהר תעזרי לי לחפש אותם, אני לא רוצה לחטוף על הבוקר, רק זה חסר לי"
דנה ורעות החלו מחפשות את הבגדים של רעות. תחילה מתחת למיטה אחר כך במקלחת, אך מאמציהן היו לשווא. הן לא הצליחו למצוא את הבגדים של רעות.
גב' רובין נכנסה לחדר. "בנות, עוד חמש דקות אוי ואבוי למי שתעיז לאחר. מי שתאחר תחטוף כהוגן".
"שיט, אנחנו חייבים למהר. מי לקחה לי את הבגדים, אני אהרוג אותה בחיי". דנה ורעות המשיכו בחיפושים, אך לשווא.
כל שאר הבנות בפנימייה כבר סיימו להתארגן והתארגנו בטור מול חדר האוכל. הבנות היו צריכות לעמוד זקוף ועם ידיים מאחורי הגב.
שתי דקות לפני תום המועד, מצאו רעות ודנה את הבגדים של רעות. רעות מיהרה להתלבש, אך מאמציה היו לשווא. שתי הבנות איחרו לחדר האוכל.
גב' רובין גערה בבנות- "בנות חצופות, איך אתן מעיזות לאחר לחדר האוכל?, לכו שתיכן למשרד, מיד!".
מפוחדות והמומות ניגשו דנה ורעות למשרד של גב' רובין.
"תמיד אני נכנסת לצרות בגללך. זאת כבר פעם שנייה השבוע שאני חוטפת בגללך".
"אני מצטערת רעות, נורא קשה לי להתארגן בבוקר, את כבר מכירה אותי"
"אני מכירה אותך ואני מכירה גם את הקיין היכרות אינטנסיבית וארוכת שנים.."
דנה ורעות נכנסו למשרד, ועמדו זו ליד זו עם ידיים על הראש. זאת התנוחה שבה היה מצופה מן הבנות לעמוד לפני שהן היו מקבלות מלקות מגב' רובין.
גב' רובין נכנסה אל החדר.
דממה שררה בחדר. גב' רובין לקחה את הקיין שהיה מונח על השולחן, ופנתה אל הבנות- דנה, גשי בבקשה אל השולחן, תתכופפי, תרימי את החצאית ותפשילי את התחתונים.
נרגשת ומפוחדת ניגשה דנה אל השולחן. הפשילה את התחתונים והתכופפה אל השולחן.
"ילדה רעה וחצופה, איך את מעיזה לאחר לחדר האוכל? עכשיו אתן לך 10 מלקות, תספרי בבקשה את כולן. אם תפספסי אחת נתחיל את העונש מהתחלה, ברור?!"
"כן גבירתי", ענתה לה דנה
הצלפה ראשונה נחתה על ישבנה.
"אחת גבירתי"
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה
"שתיים גבירתי",
הצלפה שלישית הונחתה על ישבנה
"שלוש גבירתי". המשיכה דנה לספור את המלקות.
הצלפה רביעית נחתה על ישבנה, הצלפה חזקה וכואבת שהותירה על ישבנה סימן אדום.
"ארבע גבירתי", המשיכה דנה לספור את המלקות כשהיא מתפתלת מכאבים.
גב' רובין הלקתה את דנה שש מלקות נוספות וכואבות, שהותירו את ישבנה מלא בפסים אדומים שצרב בו הקיין.
דנה החלה בוכה בכי מרורים. כמה שהיא שונאת לקבל מלקות.
דנה, תרימי בבקשה את התחתונים, ותעמדי מול הקיר בשקט עם ידיים על הראש, אם אני אשמע ממך אפילו מילה, אני אתן לך מלקות נוספות, הבנת?
"כן גבירתי", אמרה לה דנה ונעמדה מול הקיר ממררת בבכי עם ישבן אדום וצורב
"רעות, גשי בבקשה לכאן, תרימי את החצאית ותורידי את התחתונים"
"כן גבירתי, אמרה לה רעות. ניגשה במהירות אל השולחן, הפשילה את שמלתה והורידה את תחתוניה.
"רעות, אלקה אותך 10 מלקות, ספרי בבקשה את כולן. אבוי לך אם תפספסי אפילו אחת, ברור?"
"כן גבירתי ענתה לה רעות"
הצלפה ראשונה נחתה אל ישבנה של רעות.
"אחת גבירתיי", החלה רעות סופרת את המלקות.
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה.
"שתיים גבירתי".
הצלפה שלישית הונחתה על ישבנה
"שלוש גבירתי", המשיכה רעות לספור את המלקות.
הצלפה רביעית הונחתה על ישבנה, הצלפה כואבת אשר הותירה בו סימן אדום.
"ארבע גבירתי, צעקה רעות. דמעות החלו לזלוג מעיניה.
הצלפה חמישית נחתה על ישבנה.
"חמש גבירתי, כואב לי גבירתי, אולי תוותרי לי על המשך העונש אני מתחננת"
כמובן שתחנוניה היו לשווא. גב' רובין מעולם לא ויתרה לתלמידים על עונשים.
"תהיי בשקט, או שתקבלי מנה כפולה של מלקות, הבנת?!"
גב' רובין נתנה לרעות עוד חמש מלקות כואבות וחזקות, שהותירו את ישבנה של רעות אדום וצורב.
כעת גב' רובין סיימה להעניש את שתי הבנות.
"אתן יכולות ללכת עכשיו לכיתה. אם אני תופסת אותכן מאחרות עוד פעם לחדר האוכל, אני אתן לכן מנה כפולה של מלקות, ברור?!
כן, גבירתי, תודה לך גבירתי, ענו לה שתי הבנות, ויצאו מן החדר, בדרך ליום נוסף קשוח ונוקשה בפנימיית ארזים