לילה בפנימיית ארזים. הבנות מתארגנות לשינה. בכל לילה הבנות היו צריכות להיות מוכנות לשינה בשעה 22 בדיוק. הבנות היו חייבות להסתדר כל אחת ליד מיטתה אחרי מקלחת ואחרי שיעורי בית. בלילה גם היה נהוג להעניש את הבנות שסטו מן התלם במשך היום, ואיכשהו חמקו מהצלפה הגונה בטוסיק. בפנימיית ארזים אף אחת לא חמקה מעונש, מעולם. מי שלא נענשה בזמן מעשה ידעה שהעונש בוא יבוא, הבנות מעולם לא הצליחו להתחמק מנחת זרועם של צוות המדריכות והמורות הקשוח במוסד.
גב' רובין נכנסת לחדר. כל חניכה בפנימייה לבשה כותונת לילה ועמדה ליד מיטתה עם ידיים מאחורי הגב. גב' רובין החלה מדברת אל הבנות.
"בנות יקרות, אתן יודעות שהמוסד הזה לא סובל בעיות משמעת. אני רוצה לבשר לכן שהיום היו חסרות חמש חולצות בספירת המלאי במכבסה. זה אומר שמסתתרת אצלנו גנבת קטנה ועלובה. אני אתן עכשיו חמש דקות לגנבת שלנו להתוודות בפנינו על מעשיה. אם הגנבת המטונפת לא תתוודה במהלך חמש הדקות הקרובות כולכן תחטפו עכשיו הצלפה.
כל הבנות בחדר הגיבו התדהמה. אחת מן הבנות אמרה- "אבל אני לא גנבתי, למה שאני אחטוף?, מי זאת הגנבת? אם יש לה אומץ שתלך עכשיו להתוודות בפני גב' רובין". חמש דקות חלפו. אף אחת מן הבנות לא הודתה בפני גב' רובין על הגנבה. גב' רובין התייצבה בפתח החדר בידה היא אוחזת את הקיין. "אני מבינה שכולכן רוצות לחטוף היום. אין בעיה. כולן לעמוד ליד המיטה, להפשיל את כותונת הלילה ולהוריד תחתונים"
כל אחת מן הבנות הפשילה את התחתונים הרימה את כותונת הלילה והתכופפה על מיטתה. עשרים ישבנים מסודרים בשורה נחשפו מול פניה של גב' רובין. ישבנים גדולים וקטנים ישבנים בהירים ושחומים, כולם עתה חשופים בפניה, כולם עומדים להרגיש בקרוב את נחת זרועה. גב' רובין החלה להלקות כל חניכה בפנימייה 10 מלקות הגונות עם הקיין. מלקות שהותירו כל אחת מן הבנות עם ישבן אדום ועם דמעות בעיניים.
אחרי שגב' רובין הלקתה שלוש בנות , יעל נשברה, היא לא יכלה עוד לשאת את מראה חברותיה סופגות הצלפות כואבות על הישבן החשוף והחליטה להתוודות בפני גב' רובין- "גבירתי, אני זאת שלקחה את החולצות, אל תלקי את שאר הבנות, הן לא אשמות".
כולן הסתכלו בתדהמה אל עבר יעל. יעל היא ילדה כל כך שקטה, כל כך מופנמת, אף אחת לא האמינה שהיא מסוגלת לעשות דברים כאלה.
"או קיי יעל, חבל שלא התוודת לפני כן, היית חוסכת הצלפות לחברות שלך, אבל אני משערת שטוב מאוחר מאשר לעולם לא. בנות, אתן יכולות להרים תחתונים ולהוריד בחזרה את כותונת הלילה, יעל גשי בבקשה לכאן.
יעל ניגשה אל גב' רובין שרתחה מזעם. "יעל, את גם שיקרת וגם גרמת לחברות שלך לחטוף הצלפה על לא עוול בכפן, מה יש לך לומר להגנתך?
"אין לי מה לומר גבירתי, אני מצטערת"
יעל, תרימי את כותונת הלילה ותורידי את התחתונים, ציוותה עליה גב' רובין.
יעל הרימה את כותונת הלילה הורידה את התחתונים והתכופפה על מיטתה. ישבנה נותר עתה חשוף מול פניה של גב' רובין ושל שאר חברותיה לפנימייה.
גב' רובין ניגשה אל יעל הם הקיין בידה. "ילדה מטונפת ושקרנית, איך את מעיזה לגנוב חולצות מבית הספר, עכשיו אתן לך 10 מלקות, ואת סופרת את כולן. ברור"?
"כן גבירתי, ענתה לה יעל".
גב' רובין החלה מלקה את יעל. הצלפה ראשונה נחתה על ישבנה. "אחת, גבירתי, החלה יעל סופרת את המלקות.
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה. "שתיים, גבירתי" המשיכה יעל במלאכת הספירה.
הצלפה שלישית נחתה על ישבנה העירום. "שלוש גבירתי".
הצלפה רביעית נחתה על ישבנה, הצלפה שהותירה עליו סימן אדום. "ארבע גבירתי". צרחה יעל.
גב' רובין הלקתה את יעל הצלפה חמישית. "חמש גבירתי, צרחה יעל.
"מגיע לך, קראה לעברה נופר. כמעט חטפנו כולנו בגללך". כמה כיף לראות את הטוסיק שלך הופך לאט לאט מלבן לאדום".
גב' רובין המשיכה להלקות את יעל עוד חמש הצלפות חזקות וכואבות. כעת נותר הישבן שלה אדום וצורב.
"יעל קומי. האם את מצטערת על מעשייך"?
"כן גבירתי, אני מצטערת, אני לעולם לא אגנוב יותר, אני מבטיחה. בנות אני רוצה לבקש גם מכן סליחה, אני מצטערת שכמעט סיבכתי את כולכן"
"טוב יעל, תרימי את התחתונים, סיימנו את העונש".
בנות עכשיו כיבוי אורות, לילה טוב לכולן. עוד 20 דק' אני חוזרת לחדר ואני רוצה לראות את כולכן ישנות במיטות, ברור?"