דורית היא מורה בגיל העמידה שמעמידה את הזין לכל הבנים בכיתה. דורית היא מורה בגיל העמידה שנוהגת להעניש בחומרה את כל הבנות בכיתה. לדורית יש שיטת ענישה מקורית שיטה הנקראת "שיטת העמידה". נכון, דורית היא מורה בגיל העמידה שמענישה את כל הילדים בכיתה בשיטת העמידה. כאשר תלמיד או תלמידה בכיתה ממרים את פיה של דורית הם נדרשים לעמוד זמן ממושך ואסור להם בשום אופן לשבת, לא משנה כמה כואבות להם הרגלים וכמה הם עייפים. תלמיד או תלמידה שיתפסו יושבים יענשו בהצלפה הגונה על ישבנם החשוף.
יום שני בבוקר, דורית מלמדת אזרחות. "בוקר טוב, כולם בבקשה להגיש לי את העבודה על חופש הביטוי, קדימה היה לכם מספיק זמן להכין אותה"
כל התלמידים בכיתה הגישו לדורית את עבודת הבית. כל התלמידים חוץ מתלמידה אחת שובבה- עינב. עינב המבולבלת חשבה שצריך להגיש את העבודה רק בשבוע הבא.
"עינב, למה לא הגשת לי את העבודה שלך?" שאלה דורית את עינב.
"שכחתי המורה, אני באמת מצטערת, אולי אפשר להגיש לך אותה שבוע הבא?"
"תלמידה חצופה! את יודעת שאין אצלי דבר כזה דחיה בהגשת עבודות! אמרתי לכם מתחילת השנה- זמנים אצלי זה קודש הקודשים. עכשיו תעמדי, ואם אני רואה שאת יושבת אפילו לדקה את תקבלי את ההצלפה של החיים שלך ברור?!"
"כן, המורה" ענתה לה עינב. בלית ברירה היא נעמדה במקומה, ודורית החלה ללמד את הכיתה.
אחרי חצי שעה עינב התעייפה- "המורה, כואבות לי הרגליים, למדתי לקח באמת, מעכשיו אני אכין שיעורים אני מבטיחה, בבקשה תתני לי לשבת, אני מתחננת".
"עינב שלא תעזי לשבת. אני מחליטה מתי את יכולה לשבת, לא את. את מפריעה לכל הכיתה. אם עוד פעם אחת אני שומעת אותך מדברת את מקבלת מלקות, ברור?!
"כן המורה, אני אהיה בשקט.. לא המורה אני פשוט לא מסוגלת יותר בבקשה תתני לי לשבת בבקשה".
"אין בעיה עינב, אני רואה שלעמוד בכיתה זה לא עונש מספיק יעיל כדיי לחנך אותך. עכשיו את תקבלי מלקות, אני אראה לך מה זה להפריע לי ולכיתה באמצע השיעור.
"עינב תיגשי לכאן, תרימי את החצאית, תורידי את התחתונים ותתכופפי אל השולחן"
"לא המורה אני מתחננת אל תלקי אותי, מעכשיו אני לא אפריע יותר, אני מבטיחה".
"היית צריכה לחשוב על זה קודם. עכשיו בואי לכאן מיד ותרימי את החצאית שלך!"
בלית ברירה עינב ניגשה אל שולחן המורה, הפשילה את תחתוניה והרימה את שמלתה. ישבנה הקטן והלבן נחשף מול עיניהן של כל חברותיה לכיתה
"ממש הגזמת היום, עינב. חצי שיעור בזבזנו על השטויות שלך. מתי בדיוק נשלים את כל החומר הזה לדעתך?, ילדה חצופה"
דורית לקחה את הקיין שהיה מונח דרך קבע על שולחנה והתקרבה אל עינב
"תספרי בבקשה את המלקות בכל רם ותודי לי לאחר כל הצלפה, ברור?"
והנה הצלפה ראשונה נחתה על ישבנה של עינב.
"אחת, תודה לך גבירתי" החלה עינב סופרת את המלקות.
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה, הצלפה חדה וכואבת
"שתיים, תודה לך גבירתי"
הצלפה שלישית נחתה על ישבנה, הותירה בו סימן אדום
"שלוש, תודה לך גבירתי,
הצלפה רביעית הונחתה על ישבנה של עינב
"ארבע, תודה לך גבירתי", גבירתי הטוסיק ממש כואב לי אולי תוותרי לי על המשך העונש?
"לא עינב, כשאני אומרת לעמוד בשקט אז את צריכה לעמוד עד שאאשר לך לשבת, ברור?!
הצלפה חמישית הונחתה על ישבנה של עינב, מותירה בו סימן אדום נוסף.
דורית המשיכה ונתנה לעינב עוד חמש הצלפות חזקות עם הקיין. עינב ספרה את ההצלפות תוך כדיי שהיא דומעת וצורחת מכאבים.
כעת נותר ישבנה של עינב אדום וכואב.
"טוב עינב, סיימנו את העונש, אני מקווה שעכשיו את מבינה שכשאני אומרת לעשות משהו אז צריך לעשות אותו"
"את יכולה עכשיו לחזור לשבת במקום".
"תודה המורה, אבל הטוסיק ממש כואב לי, עכשיו אני מעדיפה להמשיך לעמוד.."
