דני מחפש עבודה חדשה. אחרי תקופה ארוכה בה היה מובטל, עבודה חדשה היא הזדמנות מצוינת עבורו להתנסות בדברים חדשים ומרגשים דני החל לחפש עבודה בלוחות הדרושים האינטרנטיים. לוחות הדרושים היו מלאים במשרות רוטיניות ומשעממות- מכירות, פקידות, עריכת דין, הנהלת חשבונות. "נמאס לי כבר לעבוד בעבודה רוטינית ומשעממת" חשב לעצמו דני. "אני רוצה עבודה מעניינת ומרגשת. נמאס לי כבר להיות פקיד אפור ומשעמם, לריב כל היום עם הבוס על שטויות ובסוף עוד לקבל משכורת עלובה, נמאס לי כבר מהרעשים של הסורק והמדפסת- אני כבר לא יכול לשמוע את הקול שהמדפסת משמיעה- אני מעדיף לשמוע את ואגנר. הפעם אני לא מוותר עד שאני מוצא עבודה מעניינת ומרגשת. לא משנה לי כמה זמן זה ייקח אני לא מוכן לוותר עד שאשיג את משרת חלומותיי".
וככה עברו להם שבועיים וחודשיים, וחרף ניסיונותיו ומאמציו, דני לא הצליח למצוא עבודה לטעמו. משפחתו החלה לוחצת עליו. אביו אמר לו שעוד מעט יוצרו חורים בקורות החיים שלו, והדבר יקשה עליו מאוד- אף מעסיק לא יתייחס ברצינות לקורות חיים עם חורים. אבל דני לא מוותר בשום פנים ואופן. הוא נחוש בדעתו למצוא את עבודת חלומותיו- שום דבר לא יזיז אותו ממטרתו- הוא לא בחור שמוותר בקלות.
יום אחד דני ניתקל בהודעת דרושים מיוחדת במינה "לחברה תוססת וצעירה דרושים אנשים שרוצים להיות צעירים, נא לשלוח קו"ח חיים למייל המצורף"
דני היה מאוד מופתע מנוסח ההודעה. "איך אפשר לעבוד בלהיות צעיר?, הרי זה בלתי אפשרי.. בטח זאת סתם מתיחה" חשב לעצמו דני.
"אבל רגע, זה נשמע מעניין. אני מחפש עבודה כבר הרבה שנים ומעולם לא נתקלתי בהודעה שכזו.. אני בכל זאת אשלח להם קורות חיים, מה כבר יכול להיות"
קליק אחד על העכבר וקורות החיים של דני נשלחו.
תוך חמש דקות חזרו אליו וזימנו את דני לראיון עבודה. הריאיון זרם סבבה ובין דני לבין המראיין הייתה אווירה נפלאה. דני קיבל את העבודה. "ברכותי דני, קורצת בדיוק מהחומר שאנחנו מחפשים". עתה יופחתו עשר שנים מגילך ועשרה קילוגרמים ממשקלך, ושיער ישוב לצמוח על ראשך. אני מאחל לך בהצלחה דני, החברה תולה בך תקוות רבות, אתה תתחיל בתפקידך החדש כבר מחר בבוקר".
למחרת דני התעורר בבוקר ניגש למראה ולא האמין למראה עיניו. דני חזר להיות בחור חטוב ורזה, עם ריבועים בבטן ושרירים, ממש כמו בימים הטובים בהם התאמן שלוש פעמים בשבוע בחדר כושר. שיער ראשו חזר לצמוח. הקמטים סביב עיניו נעלמו ושיניו הפכו לצחורות ולבנות. דני התקשר למנהלו כדיי לברר מהן המשימות המוטלות עליו במסגרת תפקידו החדש. המנהל ענה לו- "שום דבר בחור צעיר. תפקידך הוא פשוט ליהנות מן החיים. אתה יכול לישון עד מאוחר, אתה יכול לבלות ללא הפסקה, אתה יכול לשתות אלכוהול כמה שרק תרצה. אתה יכול ליהנות מארוחות שחיתות בלי לעלות במשקל- סטייקים מדממים, המבורגרים עסיסיים, צ'יפסים פריכים , ופל אמריקאי, גלידות- כל מה שתרצה".
"אבל רגע", ענה לו דני. "מאיפה יהיה לי כסף לאורח החיים הפרוע הזה?"
"אל תדאג בחור צעיר, עכשיו שחזרת להיות צעיר, אתה גם חוזר לחיות על חשבונם של אימא ואבא. אתה יכול לצאת למסיבות, לצאת למסעדות ולפאבים, לבלות שעות בחוף הים, לנסוע לטייל במזרח ובדרום אמריקה. דיברתי איתם, אימא ואבא ידאגו להכול. תבזבז כסף חופשי, ממש כמו בימים הטובים."
דני החל בעבודתו החדשה. כל יום הוא יצא לפאב אחר. רקד לצלילי מוזיקה קצבית, שתה כוס בירה ועוד כוס בירה. כוס ויסקי ועוד כוס ויסקי. מסביבו החלו לרקוד להם בחורות רזות ויפות, לבושות בשמלות מיני סקסיות. דני כבר שכח איך נראות בחורות צעירות וחטובות בשמלות קצרצרות. הוא כבר שכח איך זה מרגיש שההורמונים משתוללים לך בגוף. אחת מן הבחורות זרמה עם דני ללילה סוער מלא אהבה ותשוקה מינית- בדיוק כמו בצעירותו. שניהם עשו אהבה מטורפת כל הלילה כמו שרק אנשים צעירים שטופי הורמונים יודעים ומסוגלים לעשות. בארבע בבוקר נרדמו שניהם שיכורים ועירומים זה בזרועותיה של זו. בדיוק כמו בימים הטובים.
ב12 בצהריים דני התעורר. הוא היה בשוק כשראה מהי השעה. הוא כבר שכח שאפשר ללכת לישון אחרי אחת עשרה בלילה ולהתעורר אחרי שמונה בבוקר.
דני נפרד לשלום מהבחורה, והחליט לרדת לסיבוב בחוף הים- חמש שנים תמימות דני לא ביקר בחוף הים. דני ירד אל החוף והוריד את חולצתו. קרני השמש הנעימים ליטפו את גופו. הוא כל כך התגעגע למגע קרני השמש המלטפות והלוהטות על גופו העירום. דני הביט סביבו ולנגד עיניו התגלו בחורות צעירות ויפות בביקיני ובחוטיני. הוא כבר שכח כמה יפה הוא הגוף הנשי הצעיר. כמה יפים הם שדיים גדולים וצעירים שטרם נכנעו לכוחו של כוח המשיכה.
וכך חלפו להם ימים ושבועות וחודשים של נעורים מתפרצים ותוססים. דני שב לנסוע ולטייל בעולם. הוא כבר שכח כמה אהב לטייל בעולם. הוא נסע לדרום אמריקה, להודו, לאפריקה. מסיבות פול מון בגואה, טרקים מטורפים בנפאל ובפטגוניה. חופים מדהימים בתאילנד ובמקסיקו.
הוא התחבר עם חבר'ה צעירים נטולי אגו שמקבלים את כולם בלי לשפוט ובלי לשאול שאלות. שעדיין מאמינים בטוב בבני אדם. חבר'ה עם שיער שופע וזקן. חבר'ה שיושבים במעגל, מריצים צחוקים ומנגנים בגיטרה אל תוך הלילה. חבר'ה שעוד לא יודעים מה זה לריב עם הבוס, ולהיתקע במשרד שמונה שעות בעבודה שמרדימה אותך, חברה שעוד לא יודעים מה זה לשלם משכנתא, חבר'ה שעוד לא יודעים מה זה כרס בירה. חבר'ה שאוהבים לצחוק ולרקוד אל תוך הלילה- עד שתזרח השמש על נופיו המדהימים של קופיפי.
אחרי שנה של טיולים בעולם, מסיבות, אוכל משובח וחיים צעירים תוססים- דני קיבל מכתב. כן, אותו מכתב שכל כך חשש ממנו, אותו מכתב שכל כך קיווה ורצה שלא יגיע לעולם- מכתב הפיטורים. במכתב נכתב - "אני מצטער דני, לצערי אנחנו נאלצים לקצץ בכוח אדם. שלא תבין אותי לא נכון, אתה אחלה בחור ועובד מעולה, אבל לצערי החברה שלנו נקלעה לקשיים ואנחנו נאלצים לפטר 10% מכוח האדם- אני מודה לך על התקופה שעבדת פה דני, שיהיה לך בהצלחה בהמשך".
דני סיים את עבודתו באותו יום. דקות אחרי שעשה טופס טיולים ויצא בפעם האחרונה בחייו ממשרדי החברה כבר צמחה לו בחזרה הכרס ושערות ראשו נעלמו כלא היו.
דני נאלץ לחזור ולעבוד בעבודה פקידותית אפורה ומשעממת. לחזור להתעורר בשש בבוקר ולהיתקע שעות בפקקים. והנה שוב הוא עובר בין ישיבה לישיבה, בין שיחת טלפון עם לקוח לשיחת נזיפה עם הבוס, בין מצגת למצגת בין הסורק לבין המדפסת בין האקסל לוורד בין קפה הפוך מהמכונה לקפה שחור בצהריים, בין הפקק בדרך הלוך לבין הפקק בדרך חזור. ככה המשיך לו דני סחור וסחור, עד ששקע בדיכאון.