מיטל ונוי הן שתי אחיות מתוקות ושובבות במיוחד. רק שנה אחת מפרידה בין שתי הבנות. כמו כל בת גילן טיפוסית הן נוטות לריב אחת עם השנייה. אמא ואבא כבר עובדי עצות. הם מיואשים מהתנהגותן הבעייתית של הבנות. כל ניסיון להעביר ערב נעים משפחתי נדון לכישלון. תמיד בסוף הערב הבנות תמצאנה סיבה מטופשת ככל שתהיה לריב אחת עם השנייה ותהרוסנה את הניסיון להעביר ערב נעים ושקט בחיק המשפחה.
באחד מן הלילות שכבו להם אמא ואבא זה לצד זו במיטה והחלו לדבר- "אני כבר ממש מיואשת. כל הזמן הן רבות אחת עם השנייה. אתמול הן רבו על הבובות, שלשום הן רבו בגלל שמיטל לא יודעת להפסיד בכבוד. אני לא יכולה כבר, אני פשוט לא יכולה כבר. בא לי לשלוח את שתיהן לפנימייה, אני אומרת לך. לפחות ככה יהיה לנו קצת שקט בבית".
"איריס, את טועה. אני לא מתכוון לשלוח אותן לפנימייה. הן הבנות שלי ואני אוהב אותן ורוצה שיישארו לצידי. הבעיה היא בשיטות החינוך שלנו. אנחנו יותר מדי רכים ופשרנים כלפיהן. הן זקוקות ליד קשה, בדיוק כמו שההורים שלנו נהגו איתנו. אנחנו לא העזנו להתנהג ככה להורים שלנו. ואת יודעת למה איריס? בגלל שפחדנו פחד מוות מההורים שלנו. אנחנו תמיד ידענו שאם רק נעז להתחצף או לריב אחד עם השני, נקבל מכות כאלה שלא נצליח לשבת שבועיים. וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים ללמד את הבנות.
"זהו, מהיום גמרתי לנהוג איתן ביד רכה. הגיע הזמן שהן יתחילו לחטוף קצת מכות. אני חטפתי ויצאתי בסדר גמור, את חטפת ויצאת בסדר גמור. אז למה שהן לא יחטפו קצת. אני רוצה לראות אותן ממשיכות להרביץ אחת לשנייה אחרי שהן יחטפו עם החגורה, אני רוצה לראות".
יום שני בערב. הערב דווקא מתנהל בשקט. כמה חבל ששקט בבית משפחת הורוביץ הוא דבר כל כך שברירי ומופר כל כך בקלות.
"מיטל, תביאי לי את השלט יש עכשיו סרט שאני רוצה לראות. תראי בבקשה את התוכנית שלך במקום אחר" אמרה נוי למיטל.
"סליחה נוי, אבל את ממש חוצפנית את כל ערב רואה כאן מה שאת רוצה. יש ערב אחד בשבוע שבו אני צופה בתוכנית שלי. אני מבקשת ממך להתחשב בי בערב הזה ולתת לי לראות את מה שאני רוצה"
מהר מאוד החלה האווירה להתלקח בין שתי הבנות והן החלו מכות ומושכות בשיער אחת לשנייה.
אימא ואבא שהיו בקרבת המקום מיהרו להפריד בין שתי הבנות. "תפסיקו מיד עם ההתנהגות הזו, עכשיו אתן תקבלו שתיכן עונש".
אימא לקחה את מיטל והכניסה אותה לחדר השינה. "נמאס כבר מההתנהגות שלכן, אתן מעייפות אותי ואת אבא. כל ערב אותו סיפור אתכן, כל ערב אתן מוצאות סיבה אחרת לריב. אי אפשר להמשיך ככה מיטל, פשוט אי אפשר להמשיך ככה".
"מיטל תפתחי בבקשה את הארון של אבא ותביאי לי ממנו את החגורה השחורה".
מיטל הייתה המומה. זו הפעם הראשונה שאימא עומדת להצליף בה בחגורה. היא מעולם לא ספגה עונש מלקות.
"מה?? חגורה? אתם אף פעם לא מצליפים בנו עם חגורה!.
"נכון מיטל. אבל הפעם אתן חציתן את הגבול. המצב הנוכחי בבית הוא פשוט בלתי נסבל. זה לא יכול להימשך ככה. ככה זה, כנראה שאתן זקוקות לחינוך נוקשה ואתן צריכות לחטוף עם חגורה בטוסיק מדי פעם, ואני מקווה מאוד שזה ישפר את המצב, כי אם מלקות לא ישפרו את המצב, אנחנו באמת במצב גרוע מאוד. מיטל, תרימי את החצאית ותשכבי על המיטה, ומאוד כדאי לך לעשות את מה שאני אומרת לך, אחרת מצבך יוחמר.
מיטל הרימה את חצאיתה ונשכבה על המיטה. אימא ניגשה אל מיטל והפשילה את תחתוניה.
מיטל, אני הולכת להצליף בך 10 פעמים. אני רוצה שתספרי את ההצלפות, ותודי לי לאחר כל הצלפה, ברור?
"כן גבירתי" ענתה לה מיטל.
הצלפה ראשונה נחתה על ישבנה של מיטל.
"אחת, תודה לך גבירתי" החלה מיטל סופרת את המלקות.
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה של מיטל.
"שתיים, תודה לך גבירתי,
הצלפה שלישית נחתה על ישבנה של מיטל
"שלוש, תודה לך גבירתי"
הצלפת חגורה רביעית הונחתה על ישבנה של מיטל
"ארבע, תודה לך גבירתי.
הצלפת חגורה חמישית נחתה על ישבנה של מיטל, הותירה בו סימן אדום בוהק.
"חמש, תודה לך גבירתי"
הצלפת חגורה חמישית הונחתה על ישבנה של מיטל, מותירה בו סימן אדום בוהק.
"שש, תודה לך גבירתי, המשיכה מיטל לספור את המלקות תוך כדי שהיא ממררת בבכי.
אימא המשיכה והצליפה במיטל עוד חמש הצלפות, שהותירו את ישבנה של מיטל אדום וצורב.
"מיטל תקומי, ותעמדי בפינה עם ידיים מעל לראש.
"נוי, ראית איך זה התנהל עם אחותך הגדולה. אתך ההתנהלות תהיה זהה. תורידי מכנסיים ותחתונים, ותשכבי על המיטה.
קדימה נוי, טוסיק למעלה. לספור בבקשה את כל המלקות, ולהודות לי, אם תפספסי אפילו אחת נתחיל את העונש מהתחלה, זה ברור לך, ילדה רעה?
"כן, אימא", ענתה לה נוי.
והנה אימא שוב מניפה את החגורה באוויר ומתחילה להצליף בישבנה חשוף של נוי.
"אחת, תודה לך גבירתי", החלה נוי סופרת את המלקות.
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה העירום של נוי.
"שתיים, תודה לך גבירתי" המשיכה נוי לספור את המלקות.
הצלפה שלישית נחתה על ישבנה של נוי,
"שלוש, תודה לך גבירתי".
הצלפה רביעית וכואבת הונחתה על ישבנה של נוי, מותירה בו סימן אדום בוהק.
"ארבע, תודה לך גבירתי", המשיכה נוי בספירת המלקות תוך כדי שהיא ממררת בבכי.
הצלפה חמישית נחתה על ישבנה של נוי, מותירה בו סימן אדום נוסף.
"חמש תודה לך גבירתי"
אימא, אולי מספיק כבר ממש כואב לי. אולי תוותרי לי על המשך העונש?
"נוי, אני לא מוותרת לך על שום דבר. תפסיקו לריב אחת עם השנייה ותתחילו להתנהג כמו בני אדם ואז מחזות לא נעימים שכאלה ימנעו מכולנו. עכשיו תקבלי את העונש שלך כמו ילדה גדולה.
הצלפה שישית נחתה על ישבנה של נוי.
"שש, תודה לך גבירתי.
הצלפה שביעית נחתה על ישבנה החשוף של נוי מותירה אותו אדום וצורב.
"שבע, תודה לך גבירתי"
אימא המשיכה ונתנה לנוי עוד שלוש הצלפות חזקות וכואבות על הטוסיק. מותירות אותו אדום ומגורה. נוי המשיכה לבכות אפילו שעה לאחר שהעונש הסתיים.
טוב, בנות, אנחנו סיימנו להיום. מקווה שעונש המלקות יעבוד יותר טוב מן העונשים הקודמים שקיבלתן, כי השלב הבא זה כבר לשלוח אתכן לפנימייה.
"מיטל, תחזירי בבקשה את החגורה של אבא לארון, ואני מקווה לטובתכן שיעבור עוד הרבה זמן עד שאאלץ להשתמש בה שוב.