אני הבן הקטן והמרדן. אני זה שלא מסתדר במסגרות ולא הולך בתלם. בגיל ההתבגרות זה היה חלק אינטגרלי מהאופי שלי. אף פעם לא אהבתי ללכת לבית הספר. היה לי קשה להיות תלמיד. נכון, גם ללקויות הלמידה שלי היה ויש חלק לא מבוטל בקשיי ההסתגלות שלי. אבל לפי דעתי הן לא הסיבה העיקרית לבעיות ההסתגלות שלי. בעיות ההסתגלות שלי נובעות מכך שכמו שכבר כתבתי בתחילת הפוסט פשוט הייתי מרדן.
כן, הייתי מרדן. אף פעם לא הלכתי בתלם. הליכה בתלם משעממת אותי. אני השתעממתי בבית הספר, אני השתעממתי בצבא, ועכשיו אני משתעמם בעבודה. אני אדם שהשגרה משעממת אותו. אני חווה את מקום העבודה שלי כאפרורי ומשעמם.
ובכל זאת, כמו רובכם (או לפחות אלה מכם שחצו את ה30) אני הולך בתלם, ולמה?
מכיוון שבין תקופת הנעורים לבין התקופה הנוכחית של חיי יש הבדל אחד- הגיל.
היום אני כבר לא מורד באף אחד ולמה?
בגלל שאני מבוגר.
בעבודה צריך להשתעמם בשקט, לא משנה שבסופו של דבר רובנו סתם פראיירים של ההנהלה, שחבריה משתינים עלינו בקשת ושמים עלינו זין.
עכשיו אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם-
"אני עובד חשוב"
"החברה לא תסתדר בלעדיי"
"אם אני לא אעבוד טוב אז יפטרו אותי"
בולשיט. הסיבה העיקרית שבגללה אתם קמים כל בוקר ועושים את העבודה שלכם כמו ילדים טובים היא שאתם (וגם אני) מבוגרים מדי בשביל למרוד.
בתקופת התיכון רכבתי על סוסים. הסוס תמיד היה מורד בי, ממרה את פי. הוא תמיד היה עושה לי את המוות. לא היה מוכן לדהור, סירב לקפוץ מעל המשוכות.
יום אחד קיבלתי סוס נוח להפליא. סוס מדהים וצייתן שעושה את כל מה שאמרתי לו. לא הצלפתי בו אפילו פעם אחת. ביקשתי ממנו לדהור- הוא דהר. ביקשתי ממנו לעצור- הוא עצר, ביקשתי ממנו לקפוץ מעל המשוכה- הוא קפץ. מעולם לא רכבתי על סוס כל כך נוח וצייתן.
לאחר שהשיעור נגמר ניגשתי אל המדריכה ושאלתי אותה- "תגידי לי, איך זה יכול להיות שהסוס הזה כל כך נוח צייתן וממושמע?"
אתם יודעים מה היא ענתה לי?
"הסוס הזה צייתן וממושמע, בגלל שהוא זקן. סוסים זקנים הם סוסים נוחים ומנוסים שלא מתרגשים מכל דבר ועושים כל מה שהרוכב אומר להם לעשות"
במילים אחרות הם איבדו את היכולת למרוד. לסוס נגמר הסוס!
היום אני הפכתי לסוס הזה.
