הגוף שלנו משתנה עם הגיל.
יש הרבה אנשים שמתכחשים לעובדה הזאת, (לא מבין כל כך איך הם מסוגלים) אבל זו המציאות.
בשנים האחרונות אני הרבה יותר עייף, המשקל העודף נותן פייט אכזר, השיער כבר לא אותו דבר וגם החיוניות נפגעת. פעם הייתי מסוגל לצאת למסיבה עד השעות הקטנות של הלילה ולמחרת ללכת לעבוד. היום אני כבר לא מסוגל לדברים כאלה. כבר אין לי מרץ כמו פעם. אני חוזר מהעבודה מותש והדבר היחיד שבא לי לעשות אחרי שאני חוזר זה לשקוע מול הזבל שיש בטלוויזיה ואחר כך לשקוע בשינה.
גם לפעילות גופנית אין לי כוח, אבל אני מכריח את עצמי. אני צריך קצת לשחרר את הגוף אחרי ישיבה של שמונה שעות במשרד מול מחשב, וזה גם תורם לבריאות ומפחית קצת את הדיכאון. הישיבה הממושכת מול מחשב בתוספת הפרעת הקשב שלי הן שילוב קטלני במיוחד. אני חייב לפרוק קצת את המתח שנצבר אצלי בגוף במשך כל היום אחרת אני אצבור כמויות מטורפות של סטרס שעוד עלולות להרוג אותי.
אני רץ חצי שעה על ההליכון- 5 ק"מ- לגיל 40 זה מספיק. כבר אין לי כוח להתאמן כמו פעם- בימים שהייתי חייל צעיר ואחרי שחזרתי מהבסיס ב17 הייתי דופק שעה וחצי של אימון אינטנסיבי בחדר כושר שכולל ריצה+ מכשירים+ הרמת משקולות. בזמנו החצי השעה על ההליכון הייתה רק חימום.
אם היום אני עושה אימון כזה אני חוטף אחריו התקף לב. בעצם למה אחריו? כבר במהלכו אני חוטף התקף לב.
היום אני כבר גמור אחרי הריצה. לא נשאר לי כוח להרים אפילו קילו אחד. אחרי הריצה בא לי רק לאכול ארוחת ערב ולהירדם מול הזבל שיש בטלוויזיה.
אני גם לא מבין את כל אלה שמתחילים לרוץ מרתון בגיל 40. עכשיו נזכרתם? כשאתם כבר עם רגל אחת בקבר? אני מבין שזה מעין סימפטום של משבר גיל 40 (אולי אלה שרצים מרתון מנסים לברוח ממלאך המוות, לא יודע..) בכל אופן לי אין וגם לא תהיה לי בעתיד שום כוונה לרוץ מרתון. לפי דעתי המרתוניסטים בני ה40 מעמיסים על הגוף שלהם יותר מדיי, במיוחד עכשיו כשאתם כבר לא בני 20, לכו תדעו איזה השפעות ארוכות טווח יש לריצה? במיוחד שאנחנו לא הולכים ונעשים צעירים..
אבל בסדר, שכל אחד יעשה מה שטוב לו.