ספנקבלוג

לא הכרתי אותו. ( לא מכיר אישית אף אחד מכאן)

ובכל זאת כל סיפור כזה קורע את הלב. עצוב שאנשים מתאבדים.

אנשים שקוראים את הבלוג המדכא שלי עלולים בטעות לחשוב שגם לי יש מחשבות אובדניות.

אז לצערכם (או לשמחתכם) אתם טועים. בשלב שבו אני נמצא בחיים (שלב האומללות הכרונית) אין שום מחשבות אובדניות.

כבר התרגלתי להיות פסימי, ואחרי שמתרגלים למשהו הוא כבר לא מפריע לתפקוד. בן אדם פסימי כמוני לא חושב להתאבד כי הוא פשוט נטול ציפיות. היתרון של להיות בדיכאון זה שאתה אף פעם לא מתאכזב. אין ציפיות- אין אכזבות- אין סיבה למחשבות אובדניות.

אני קם בבוקר עם ציפייה שיהיה לי יום גרוע, והציפייה הזו תמיד מתממשת!

זו הדרך שלי לשמור על בריאות נפשית.

יהי זכרו ברוך.