יפי נפש הם אנשים מסוכנים. הם תמיד מנסים למצוא את הטוב באדם, כאילו שחסרים בעולם אנשים רעים, כאילו שהחיים שלנו הם לא קצרים ומלאי כאב, כאילו שאין בעולם רוצחים, אנסים, גנבים, שקרנים, מחלות, מגפות וכולנו לבטח נחיה לנצח. יפי נפש לא מבינים שיש בחיים דברים שהם פשוט לא בשליטתנו. לא שמעתם על אשליית השליטה?
יפי הנפש לא מבינים שהחיים הם אכזריים. יש בעולם סטטיסטיקות איומות ואכזריות שלנו אין שום שליטה עליהן- כך, אנשים חושבים שהם ישארו תמיד בריאים למרות שאחד מכל שלושה אנשים יחלה במהלך חייו בסרטן, אף זוג לא חושב שהוא יתגרש למרות שבפועל אחד מכל ארבעה זוגות מתגרש, כי כולם הם המאהבים האולטימטיביים וההורים המושלמים.
בולשיט. יפי נפש הם אנשים מסוכנים. החיים רחוקים מלהיות אידיאל מתייפייף. אף אחד הוא לא ההורה המושלם, אף אחד הוא לא המאהב המושלם ואף אחד הוא לא העובד או המנהל המושלם.
בדיוק ההפך- לכולנו יש חסרונות (בעיקר חסרונות) ולכולנו יש תחומים שאנחנו פחות טובים בהם ותחומים שאנחנו יותר טובים בהם. יש הורים גרועים, יש בני זוג גרועים ויש מנהלים איומים. ואין אדם שמשתבח עם הגיל. מגיל מסוים הזיכרון יורד, והשמיעה מתדרדרת והמראה החיצוני מתדרדר והכל נשחק. אני לא מבין אנשים שכל יום הולדת חוגגים עם בלונים ועוגה. את מה אתם חוגגים בדיוק? את זה שהתקרבתם בעוד שנה אל הקבר? את זה שהטסטוסטרון בורח לכם והנעורים מתרחקים מכם? בחיאת..
אין בעולם אדם ש"משתבח עם השנים", בדיוק ההפך, מהלך החיים הוא מהלך של התדרדרות מתמדת עד שמגיעים לסוף המר, ואין שום אפשרות לעצור את התהליך הזה.
זאת המציאות. עדיף להביט לה בעיניים ולהתמודד מאשר לחיות בסרט שהעולם הזה הוא מושלם ואז להתאכזב ולהסתכן כל פעם מחדש.
