בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

ספנקבלוג

" החיים נחלקים לנורא ולאומלל, אלה שתי הקטגוריות. בנורא נמצאים למשל כל המקרים הסופניים, את יודעת, ואנשים עיוורים, נכים. אני לא יודע איך הם מצליחים לעבור את החיים שלהם, זה מדהים בעיניי. והאומללים הם כל השאר. לכן עליך להיות אסיר תודה על שאתה אומלל, זה מזל גדול להיות אומלל".

וודי אלן
לפני שנתיים. יום ראשון, 7 באפריל 2024 בשעה 14:15

איזה תמונה יפה. הם כולם ביחד מחייכים ונהנים. 

בשלב הזה הם עוד היו בטוחים שהיא תנצח את המחלה. חשבו שסרטן זה קורונה.

ככה זה- בני אדם הם יצורים אופטימיים. אף אחד לא באמת חושב שזו תהיה הפעם האחרונה. 

..אבל בניגוד למה שאנחנו חושבים היא בטוח תגיע- הנשימה האחרונה, המילה האחרונה שתצא לנו מהפה, המאכל האחרון שיכנס לנו  לפה- כל אלה יגיעו גם יגיעו, רגע לפני שיגיע לו הנורא מכל.

אבל בתמונה יש משהו אחר. צילום זה הדבר הכי חזק ומוחשי שנשאר מאיתנו. כשרוצים להיזכר באדם שאיננו הדבר הראשון שעושים זה להסתכל בתמונות. 

אני חבר שלה בפייסבוק למרות שהיא לא איתנו כבר שנה וחצי- בעצם אני חבר של אנדרטה, בקליק עכבר אחד אני  מגיע לקבר וירטואלי של אדם שהכרתי.

למה אני צריך את זה, צוקרברג?


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י