סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עושים טעויות

וחופרים עליהן, זו לא שירה, זו הכוונה
לפני 4 שנים. 7 בפברואר 2020 בשעה 20:28

על שלי העמסתי המון,

בקרון אחד אהבות עבר,

בקרון שני הפרעות,

בקרון שלישי משפחה, 

בנוסף כשלונות,

הוספתי קטר,

לעודף משקל שיבוא,

ואז  קרונות נוספים,

למחשבות מיותרות,

קרון ממוזג ליצר שלי, שישקוט,

קרון מחומם לאילו שאני חפץ לשמור,

קרון לצחוקים, שטויות, ומשובה

קרון שלם רק לאכזבה,

הרכבת שבניתי התארכה והתארכה,

 

ויצאה לדרכה, בנתה תאוצה, והיא על מסלול תאונה עם שלך, שארוכה כמו שלי.

 

שתי רכבות יצאו במרחק x  ובמהירות y, עד לאיזה מרחק יגיעו שברי התאונה כשיפגשו?

 

לפני 4 שנים. 4 בפברואר 2020 בשעה 15:47

משקל עודף

מונח על כתפי

של ציפיות עצמיות

וציפיות אחרים

 

משקל עודף

אוחז ברגליי

כמו משקולת אסירים

מונע ממני לרוץ אל מקומות

 

משקל עודף

חובק את מותני

כמו גוש בטון מקיף את כל פלג גופי

ער וחצי קבור

ממתין למשהוא שיזרוק את הבזבוז הזה לים

 

משקל עודף

שאין דיאטה שתוריד אותו

לא ניתוח לקיצור הדרך

 

 

רק עוד לשאת

 

לפני 4 שנים. 3 בפברואר 2020 בשעה 13:23

קצת מים במקום דבק

שתי מחטים להחזיק תפר

סיכת בטחון במקום מסוכן

מסמר חלוד, בעץ מתפורר

 

מחבר את הרסיסים של הבטחון העצמי

מרכיב את הפנים שכולם רואים

מורח ביד אמן איפור של הסתרה על פני

 

ותוהה איפה כל החכמים שקוראים בעיניים למה כשהם מסתכלים בשלי

הם לא רואים את השברים

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 1 בפברואר 2020 בשעה 15:56

אני מוכיח שאני בקושי פיקח כי אם הייתי חכם, לא הייתי עושה את השטויות המסויימות.

 

ואני לא מרגיש שהן שטויות, חיפוש האושר הרגעי, על חשבון הטווח הארוך הוא לא טיפשי, אבל גם לא חכם. 

 

אני רק לא מצליח לישב את הצרכים שלי בפגיעה בה.

 

וזה לא אפשרי, להמשיך לפגוע בה.

 

שאוהבת אותי ואני אוהב אותה, ופוגע בה.

 

 

 

לפני 4 שנים. 30 בינואר 2020 בשעה 0:22

שבראשי

נמוך

שורף נקבוביות כואב

 

ויש םה נהר חדש של סחי שפרץ לו דרך למדמנת האיכס

 

 

זין

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 26 בינואר 2020 בשעה 4:46

לא למשטר את האהבות

לא לבחור בשכל

לא לתת משקל לנכון

לא להקשיב לאחר

 

להיות הכל

 

 

לפני 4 שנים. 24 בינואר 2020 בשעה 6:49

בעובדה,

שאפשר לנפח שקית נייילון לא מתכלה,

באוויר חם,

ובשקית נייר שזמנה קצוב לא.

 

סביב הנשימה שלי

המחשבה של לנשום לשקית

כמו תרגילי הרגעה

בוחר בהיפרונטלציה ממקום של מחנק

 

יש משהו מנחם

בלנשום

ולדעת שאת האוויר אני מכניס לריאותיך

כשאת השקית לנשימותי,

אני חולם שהאוויר שלי יכול לגדול ולהשפיע

 

 

לפני 4 שנים. 23 בינואר 2020 בשעה 14:05

סדק זוחל

סדק מתקדם

סדק מתרחב

סדק נבקע

 

בין המקום והאושר שאני יודע לאסוף לי לשעות קצובות,

בין היום יום לרגעי הקסם,

בין הרגוע והמלא, לטעון והמחפש,

בין איתך ואחרות

 

 

בינהם סדק זוחל והופך לשבר

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 22 בינואר 2020 בשעה 20:37

משמע,

 

אני טועה.

 

במיוחד עם אני חושב עליך.

 

 

או בעצם זה עלי.

 

כשאני טועה אינני

לפני 4 שנים. 20 בינואר 2020 בשעה 1:56

זה הזמן הזה של השנה להתפרק