עושים טעויות

חיבוק שאי אפשר לתת,

למי שצריך,

בזמן הנכון.

וכמה אפשר לחלום,

על מגע,

ולא חשוב איזה,

רק שיהיה חלק מהחבילה הנכונה.

וכמה חסר לנשום,

אוויר שהיה בריאותך,

כשראשים צמודים,

וכמה

שאני חושב שהיום,

או יותר נכון הלילה,

זה ממש רעיון טוב לרדת על בקבוק ויסקי משובח.

אולי הגיע הזמן להתחיל לסמן ביומן ימי שתייה, עד עכשיו זה היה רק בירה אחת בערב כמה פעמים, אבל הלחץ מצטבר לו בסיר.

תוהה אם הרציונל שלי, בכלל רציונלי.

מדרון חלקלק.

הגב הכי יפה שאני יכול לדמיין עכשיו, הוא תמונה מהזכרון, של הוו האנאלי, עמוק בעכוזך,  והוא קשור במתיחה אכזרית אל שיער ראשך.

 משלים ומעצים את הזיכרון, הבונוס שמחייך עוד מעבר, היה לשים מולך את זיקפתי, קרוב מספיק להריח, ורחוק מדי להגיע אליה עם לשונך.

קימור ודמעות.

זיכרון דמעותיך, חקוק בי.

שבו אני לא מתאים למידותי,

האני שלי גולש מהסיר,

והראש לא מתחבר לצאוור,

הסדר במחשבות אחוז בעבר,

והעבר מחוק בזכרון,

או טבול בחריף, בקצה של שריר טבעתי,

הלב פועם בסדר שתואם שירי דיכאון,

והעור צמא לאור ירח

אני לא ארוז היום,

אבל מתי הייתי?

כן ילדה,

שבי לך בפינה ותביטי,

בידוד עם דום זה מה שרצית,

חלמת על כל כולו שלך,

אבל אני קודם שלי,

שבי בצד, ותביטי, תעסוקה תקבלי, אחרי שתשברי בפעם השניה, אולי השלישית.

שבי כמו בחלומות שלך, וחכי לפירורים שלי.

לא לבכות, פנטזיות מתממשות זה טוב, העולם חרא, ואני העולם.

שבי, וחכי.

________

 נכתב כתרגיל מחשבתי

משברים, אני טוב במשברים כאילו,

גלובליים, לא אישיים,

פורח,

ומתחת, יש קצה חוט, שוונץ, שבורח תמיד,

ובעוד אני אסוף ומרוכז למראה,

במקום אחר, אני פרום

והכאוס מחפש לא מקום להשתחרר

ואין לי כח לבכות

בתוך כל הסבך הזה,

שמקשר פתאום את העולם,

צעד צעד מוכיח שאנשים כולם חשופים לנזקי המגע,

בתוך כל הסחי של בחירות,

בתוך כאבים עם בעיטות,

מצאתי זמן לרגע להיות מאושר.

מדווח כי זה בטח תופעת לוואי לוירוס כזה או אחר.

את דו פרצופית

לבד, נעלתי את עצמי בארון,

ושוב,

לבד,

מוקף בהמון,

שוב, בחירות נכונות פוערות בי חלל,

ושוב לבד, פערתי בור בלב תמים,

חרצתי עוד צלקת באמון האישי שלי בי,

ושוב לבד