|
|
|
מדכאים לי את הנשמה
נהנה כל הדרך ואז נגמר וחור
היום סיימתי במכה 4 פרוייקטים הקצר בינהם בן חודש. קרה שהתיזמון התחבר לריכוז והם עפו.
הרווחתי בתיאוריה סופר יפה.
ויש פרוייקטים בתהליך שעכשיו יקבלו תשומת לב ויניבו הכנסה בזה לא חסר.
הלקוחות נשארים
ואני חלול
יש את המשפט "החיים זה לא מספר הנשימות שלקחת, אלא מספר הפעמים שנעתקה נשמתך", או משהו דומה.
אני טוב בלקחת מאהובות את האוויר, לודא שהן מחוסרות נשימה. ממחוות קטנות, למגע נכון לכל מיני דרכים אחרות, לגרום להן לאבד את הנשימה.
וזה עושה לי את אותו הדבר.
אז למה בחזרה, כשאני צריך קסם, זה קורה רק בפרידה, שאין לי נשימה, והיא לוקחת לי את כל האוויר
להודות במות אהבה
עם הורה
נשמע הגיוני
רמת האיכס שיש לי מהיום לא שווה את זה
יד ביד הולכים
התחלה ואכזבות
אבל כל אכזבה
זורקת אותי למילים שאמרנו
מזכירה לי
שבעצם
אני האכזבה הגדולה מכולם
כי מתי תתחיל הנפילה
אבל כל זמן שאני בנסיקה
נעים לעוף
וכל מה שאני רוצה זה להיות אני
אכזרי
קשוח
חסר רחמים
להניח את הראש על הבטן שלך
לתת לך ללטף אותי עד שארדם
ולא לעשות כלום
את אני מקווה בזרועות אחר שמגיע לך
או עושה חיים בצורה נכונה
אני מתאגרף עם שדים
מחכה שהיא תגיד ראשונה
בן 50 פלוס
מחכה שהיא תגיד ראשונה
לאחד מאיתנו היה תרוץ להיות כל כך מטומטם
מחפש תגובה ממך בבלוג הזה כל יום.
בבלוג ההוא שאת מכירה כל נשימה.
זמן לא מרפא הכל
בכל פעם שאני כותב פה,
אני כותב בבלוג הראשי שלי באותו היום.
פה אמת.
שם חלקי אמת.
פה חלקי שקר.
שם אוויר חם.
פה מדמם.
שם מחמם.
לפעמים הייתי מוחק את הראשי.
כדי שאשאר מילים בלבד.
למי יש כח
