עושים טעויות

שונא

שנאתי

סבלתי (וגם נהנתי)

אחד מהלא הכללים שלי

אז למה דווקא זה התקבע כזכרון שלי אליך, פנטזיה מעמידה, ושאר סיבות לחלום חוזר.

למסוקרנים, יש סיבות טובות, אבל לא לפירוט ;)

ער מוקדם מדי

לבד מדי

עייף מדי

חרמן מדי

עצור מדי

רעב מדי

אין לי די

בודד, אינו נשמע.

קולי מתלונן על זיקפה אבודה, נשיקה חסרה, פעימה של לב מכווונת?

שרצה לי בראש, כתגובה להגיג/טענה של פנטזיה, שהומר למחשבות על ותיקי הכלוב הכותבים, אילו שכאן, ואילו שלא, מצחיקה אותי.

ציניות ורשעות במיטבה.

אולי אני אכין איזה גרפיקה לנושא

מכלום ומהכל

מלהרגיש הכל וכלום

מאהבה כי הכל, וכלום

קווים לדמותה

ראו למטה

טוב התכוונתי לשים תמונה של מניה, אבל אני לא מוזהב

עדיין הייתי לא נגיש

ולא היה פה ציצי אחד לרפואה

אבל אם הייתי מושחר, הצנזורה הייתה כואבת

לחזור לכתוב חלקים שאינם סחי.

זיכרונות שאינם כאב

מחשבות שהן לא שלך

או בהקשר ישיר

תרגיל מעניין בכישלון

כשאני,

ואת,

משחקים בקצוות המלוכלכים של קצה העונג שאת שונאת

מכה ראשונה, מסתיימת במקום הנבחר בסופו של שיר הילדים

"שוב" אני אומר לה ומניח שתי ידיים בשני מקומות אסטרטגיים.

היא שרה בקול חנוק, חצי מצחוק חצי מפחד.

אליק בליק בום.. סוף השיר מכה.

"שוב" אומר ומהיח ידיים באופציות הנבחרות הפעם.

"שוב"

"שוב"

בסופו של דבר צד אחד שלה אדום, שני צחור, היא בוכה, ואני שואל "מה את חושבת הכל מזל? או בחירה"