לפני שנתיים. 10 ביולי 2022 בשעה 19:26
כי מתי תתחיל הנפילה
אבל כל זמן שאני בנסיקה
נעים לעוף
עושים טעויות
וחופרים עליהן, זו לא שירה, זו הכוונהלפני שנתיים. 5 ביולי 2022 בשעה 22:28
וכל מה שאני רוצה זה להיות אני
אכזרי
קשוח
חסר רחמים
להניח את הראש על הבטן שלך
לתת לך ללטף אותי עד שארדם
ולא לעשות כלום
את אני מקווה בזרועות אחר שמגיע לך
או עושה חיים בצורה נכונה
אני מתאגרף עם שדים
לפני שנתיים. 29 ביוני 2022 בשעה 21:26
מחכה שהיא תגיד ראשונה
בן 50 פלוס
מחכה שהיא תגיד ראשונה
לאחד מאיתנו היה תרוץ להיות כל כך מטומטם
לפני שנתיים. 27 ביוני 2022 בשעה 4:25
מחפש תגובה ממך בבלוג הזה כל יום.
בבלוג ההוא שאת מכירה כל נשימה.
זמן לא מרפא הכל
לפני שנתיים. 26 ביוני 2022 בשעה 20:26
בכל פעם שאני כותב פה,
אני כותב בבלוג הראשי שלי באותו היום.
פה אמת.
שם חלקי אמת.
פה חלקי שקר.
שם אוויר חם.
פה מדמם.
שם מחמם.
לפעמים הייתי מוחק את הראשי.
כדי שאשאר מילים בלבד.
למי יש כח
לפני שנתיים. 17 ביוני 2022 בשעה 5:56
שונא
שנאתי
סבלתי (וגם נהנתי)
אחד מהלא הכללים שלי
אז למה דווקא זה התקבע כזכרון שלי אליך, פנטזיה מעמידה, ושאר סיבות לחלום חוזר.
למסוקרנים, יש סיבות טובות, אבל לא לפירוט ;)
לפני שנתיים. 11 ביוני 2022 בשעה 5:37
ער מוקדם מדי
לבד מדי
עייף מדי
חרמן מדי
עצור מדי
רעב מדי
אין לי די
לפני שנתיים. 10 ביוני 2022 בשעה 7:31
בודד, אינו נשמע.
קולי מתלונן על זיקפה אבודה, נשיקה חסרה, פעימה של לב מכווונת?
לפני שנתיים. 9 ביוני 2022 בשעה 21:39
שרצה לי בראש, כתגובה להגיג/טענה של פנטזיה, שהומר למחשבות על ותיקי הכלוב הכותבים, אילו שכאן, ואילו שלא, מצחיקה אותי.
ציניות ורשעות במיטבה.
אולי אני אכין איזה גרפיקה לנושא
לפני שנתיים. 9 ביוני 2022 בשעה 14:25
מכלום ומהכל
מלהרגיש הכל וכלום
מאהבה כי הכל, וכלום