לפני שנתיים. 7 ביוני 2022 בשעה 20:44
קווים לדמותה
ראו למטה
טוב התכוונתי לשים תמונה של מניה, אבל אני לא מוזהב
עושים טעויות
וחופרים עליהן, זו לא שירה, זו הכוונהלפני שנתיים. 7 ביוני 2022 בשעה 20:43
עדיין הייתי לא נגיש
ולא היה פה ציצי אחד לרפואה
אבל אם הייתי מושחר, הצנזורה הייתה כואבת
לפני שנתיים. 7 ביוני 2022 בשעה 20:37
לחזור לכתוב חלקים שאינם סחי.
זיכרונות שאינם כאב
מחשבות שהן לא שלך
או בהקשר ישיר
תרגיל מעניין בכישלון
לפני שנתיים. 7 ביוני 2022 בשעה 20:34
כשאני,
ואת,
משחקים בקצוות המלוכלכים של קצה העונג שאת שונאת
לפני שנתיים. 6 ביוני 2022 בשעה 19:42
מכה ראשונה, מסתיימת במקום הנבחר בסופו של שיר הילדים
"שוב" אני אומר לה ומניח שתי ידיים בשני מקומות אסטרטגיים.
היא שרה בקול חנוק, חצי מצחוק חצי מפחד.
אליק בליק בום.. סוף השיר מכה.
"שוב" אומר ומהיח ידיים באופציות הנבחרות הפעם.
"שוב"
"שוב"
בסופו של דבר צד אחד שלה אדום, שני צחור, היא בוכה, ואני שואל "מה את חושבת הכל מזל? או בחירה"
לפני שנתיים. 5 ביוני 2022 בשעה 17:36
יש מקום לתודה
על הטוב שיש בחיי
על העיקשות
על א.נשים שמכירים ושלא
הייתי מכניס מטאפורה של גלישה, אך מעולם לא עמדתי על גל.
הים מצד שני תמיד עושה טוב. אפילו רק במחשבה.
לפני שנתיים. 5 ביוני 2022 בשעה 8:05
הסחת דעת מהותית נדרשת!
הייתי מציע ama, אבל הגבלות הפרטיות כאישית שלי בפרופיל הזה לא תאפשר תשובות, שלא לומר שאינני צופה שאלות רבות.
הייתי מציע שיחה, אבל שוב לא מטרת הפרופיל.
הייתי מציע בריחה, אבל מראשי עוד לא מצאתי את הדרך לברוח.
הייתי מציע אהבה, אבל אני אוהב מספיק, רחוק וקרוב.
ההצעות העצמיות שלי, לא מספקות מזור.
תרופות שהן לא סמים ואלכוהול?
לפני שנתיים. 3 ביוני 2022 בשעה 9:37
או יומיים אחרי הטופ דרופ אצלי מתבטא ברעב בלתי פוסק אליך.
ולא תמיד האליך היא הצעצוע שהייתי עימה.
לפעמיך זה אליך המיתולוגית. הסיבה לבלוג הזה.
אליך!
ומתפוצץ לי המח, מערבוב של הקיים , מה שהיה ומה שהיה יכול להיות, מה שיכול להיות עדיין, חלקו יכול להיות אולי איתך, ואולי רק עם אחרות.
זה ספין בלי הגיון, של רגש במח אנליטי.
זה ספין שדומה בהמון דברים לחוויות שמתארים א.נשים פוסט טראומטים.
זה ספין ללא מטרה, רק שלפעמים אני תוהה אם זה אני כותב לעצמי בראשי ספין דומה לספין פוליטי בעיתונות, לטובת הכיוון שתת מודע שלי רוצה לבחור.
זה ספין של לבד, כי חוץ מפה, אף אחד או אחת לא יכול להכיל אותו.
זה התהום של הטוב שבי, זה הפסגה של הרע.
זה געגוע בועט וריחוק מקרבה.
זה שאריות, ואולי זה כל האהבה שנותרה שם חיה.
חיה ובועטת.
לפני שנתיים. 2 ביוני 2022 בשעה 11:04
זה כי אני לא מפסיק לאהוב
------------
לא הכל שלילי בחיים, ולא צריך להיות הכל מבאס בבלוג הזה , תקנאו ביצ'ס.
--------
או שזה בגלל אצבע בתחת וטחורים.
-_-
לא אמת מילותי חשובות, אלא מצב הרוח
לפני שנתיים. 1 ביוני 2022 בשעה 20:11
אבל שכחתי את המצפון
נותרתי רק חדור מטרה
או חלול
יצא פוסט עלי, המטרה הייתה לחגוג אותך