לפני שנתיים. 3 ביוני 2022 בשעה 9:37
או יומיים אחרי הטופ דרופ אצלי מתבטא ברעב בלתי פוסק אליך.
ולא תמיד האליך היא הצעצוע שהייתי עימה.
לפעמיך זה אליך המיתולוגית. הסיבה לבלוג הזה.
אליך!
ומתפוצץ לי המח, מערבוב של הקיים , מה שהיה ומה שהיה יכול להיות, מה שיכול להיות עדיין, חלקו יכול להיות אולי איתך, ואולי רק עם אחרות.
זה ספין בלי הגיון, של רגש במח אנליטי.
זה ספין שדומה בהמון דברים לחוויות שמתארים א.נשים פוסט טראומטים.
זה ספין ללא מטרה, רק שלפעמים אני תוהה אם זה אני כותב לעצמי בראשי ספין דומה לספין פוליטי בעיתונות, לטובת הכיוון שתת מודע שלי רוצה לבחור.
זה ספין של לבד, כי חוץ מפה, אף אחד או אחת לא יכול להכיל אותו.
זה התהום של הטוב שבי, זה הפסגה של הרע.
זה געגוע בועט וריחוק מקרבה.
זה שאריות, ואולי זה כל האהבה שנותרה שם חיה.
חיה ובועטת.