סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עושים טעויות

וחופרים עליהן, זו לא שירה, זו הכוונה
לפני 5 שעות. חמישי, 21 בנובמבר 2019, בשעה 22:51

הסוד שה שלכל משטח טפלון, יוםצאחד יהיה שריטה בציפוי.

ואז משהו ידבק.

וההסרה שלו תגרום לסדק רחב יותר או שריטה בכיוון נוסף.

וכך המעידה האחת מוסילה לכל החרא שנדבק אל האיש שתרם, ונפצע ,ועשה עבור המדינה, אבל מתי 'הוא גם עבור עצמו, או שלו.

 

עצוב.

 

נ.ב. סון טסו היה אומר שלעלות להתקפה ללא קווי אספקה זו התאבדות

 

רק לפעמים התקפה היא הגנה וממְש לא הפעם

 

 

 

לפני יום. רביעי, 20 בנובמבר 2019, בשעה 20:56

מכל ואני ממש מתכוון לזה מכל אהבה גדלתי, צמחתי, למדתי.

 

היו לי לא מעט כאילו לאורך השנים, אהבות שונות ומשונות, התאהביות קלילות, אהבות עמוקות, כאילו שבלעו את עולמי, כאילו שכבשו אותי בצעדי תינוק מהוסס שגדל להיות פאר וגאוות הוריו, היו כאילו שהונעו מהזין, או הפות/כוס, והיו כאילו מהלב, מהריח והמוח.

 

היו כאילו שלא היה להם מימוש והיו כאילו שלא הייתה להם תכלית ומכולם, גדלתי, למדתי וכן הלאה.


בליתי השבוע זמן בסדנת אומן, לייצור תכשיטים, מין צ'ופר שקיבלתי ולא דחיתי.

וכשהאיש המוכשר לימד טכניקות, וחשף דברים מהבסיס ומניסיון של עשרות שנים, הבנתי שאת התכשיטנות השארתי עם אחת.

 

לאחרת השארתי חדוות יצירה של לבוש מסויים.

 

עם אחרת הכנתי צעצועים.

 

עם אחת חלקתי כתיבה.

 

אחרת רעב מסויים למסעות.

 

והבנתי שם בעוד אני לומד טכניקות שאינני רואה את עצמי משתמש בהם שלקחתי והשארתי חלקים מעצמי חלקם בכוונה, חלקם כמעשר, חלקם בלי מחשבה.

 

והם שם, פזורים לאורך חיי, התחלות, יכולות ופוטינציאל זנוח.

 

הם קשורים בכן אהבותיי.

 

הן שלכן.

 

כמוני.

 

לפני 5 ימים. שבת, 16 בנובמבר 2019, בשעה 13:14

מי

 

ת

 

פ

 

ריק

 

 

לפני 6 ימים. שישי, 15 בנובמבר 2019, בשעה 19:16

לברוח מעצמי אל עצמי, ואין לי מושג איך להגיע מנק' לנקודה.

 

 

לפני שבוע. רביעי, 13 בנובמבר 2019, בשעה 00:11

עד כמה אתם מרגישים את ההתקרבות של תאריך התפוגה האישי?

 

היום בו הייתם לזיכרון.

 

מה אתם משאירים מאחור?

 

מורבידי

 

עייף

 

 

 

חרמן

 

 

לפני שבוע. שבת, 9 בנובמבר 2019, בשעה 01:36

בזכרונות

 

בחלומות

 

במקומות שאין בהן דבר מוחשי

 

כואב לי לרצות

 

את עצמי, אבל אחרת

 

כואב המשקל שאני נושא כדי שביום יום אהיה נורמלי וצמוד נורמה

 

כואב

 

ושווה לרוב

 

כלומר לפני כוס הויסקי שמוציאה את האמת

 

 

לפני שבועיים. שבת, 2 בנובמבר 2019, בשעה 07:16

שש בבוקר,

 

למה אני ער?

 

 

לפני 3 שבועות. חמישי, 31 באוקטובר 2019, בשעה 07:49

כתבת, בבלוג שלך, לאושר שלך, כתבת כמו שאת תמיד כותבת, יפה, דו משמעי, מרוכז.

 

כתבת ואני שמח, לקרוא, לנשום, לדעת שטוב לך.

אבל בעצם את כותבת כשרע לך, ואני בסחרור, לא יכול לשאול, לרמוז, לנפנף, לתמוך.

 

אבל כתבת,

 

ואת בסדר,

 

ואני כנראה לא.

לפני 3 שבועות. שלישי, 29 באוקטובר 2019, בשעה 23:46

הצדדים, החלקים המוחנקים שבי, הסדיסט הוא הכי בשליטה.

 

הכי קבור.

 

בעומקי הוויתי, מוחבא מעין. העולם שלי שקט כשאני מתכחש לו, זה הראש בפנים שצועק.

השחרור שלו מעניק לי את השקט הכי גדול,  ופתאום הבנתי כמה זמן הוא לא היה בחוץ , חוגג את הכאב של אחרת בצחוק, בהתרוממות הרוח האישית, הניקוז של החוויה הקטרטית של ההתמסרות לכאב.

וזה לא שאני לא רוצה, זה רק שההתאמה של הפסיכי שלי למאזוכיסטית היא נדירה, ולוקחת בניית אמון בצעדי תינוק, כדי שאני אהנה לשחרר אני חייב לדעת שהיא נהנית מהכאב.

 

לא סובלת בשבילי, אלא נהנת.

 

לא נתתי סטירה טובה המון המון זמן.

 

לא הנפתי כלי משחית.

 

וממילא, הידיים שלי הספיקו בעצמם תמיד.

 

 

ועכשיו הם מגרדות מבפנים

 

 

 

 

 

 

לפני 3 שבועות. שני, 28 באוקטובר 2019, בשעה 00:24

במקום זה כתבתי תגובה שהצחיקה אותי ממש.

 

תודה לבעלת התגובה.

 

לילה מופלא לכל החולמים