אני כרגע לפני ארוחה משפחתית, לאחר עדכון של הפרופיל שלי, שפעם אחרונה שעדכנתי אותו הייתי בת 19 ומסתבר שכתבתי ש"יש לי מעט מאוד גבולות", מסכנה אהובה שאני. כמות הגברים הדומים שפנו אלי על אף שכתבתי שאני רק בקטע של נשים (אני לא, אך זה היה כדי לסנן קריפים שלא ממש סוננו כי הם כתבו בכל זאת) הוא רב מאוד.
לפעמים אני תוהה אם בכלל אמצא פרטנר-ית שיאהבו אותי ושאני אוהב אותן כמו שהם גם ללא קשר לבדסם, למרות שאני רואה יותר ויותר בחיי ומשיחות עם החברות הקרובות אלי שגם בתוך העולם הזה, כמה שזה כן דבר שמשנה לי וחשוב לי.
לפעמים אני תוהה אם הקשרים עליהם אני קוראת, בהם הצדדים יחדיו ובנפרד, והקשר כל כך עמוק עד שלפעמים כאשר חושבים עליו עוד הוא מרגיש כמו משהו עמוק מידי, כמו מצולות ים, אבל גם עם מעין בלון חמצן וחליפת הגנה של האמון של הפרטנרים אחת בשנייה, ועם עוגן של ביטחון בקשר, שמאפשר לטפס חזרה למעלה לנשום, הוא דבר אמיתי. אני חושבת שכן, גם מכיוון שחברות-ים שלי אמרו לי בעבר שכן (אם כי אין להם את הקינקים שלי, קול קטן בראש שלי אומר לי כעת), וגם כי אחרת מהיכן הכותבות על קשרים כאלו מביאים את המידע. אין דרך לתאר את מה שהן כותבות אלא אם הן הרגישו דבר שכזה, או לפחות משהו דומה, כך אני רוצה להאמין.
בהצלחה לכולן, מקווה קצת שפוסט מהסוג הזה ואחרים יובילו אותי למציאת פרטנר-ית שאני אהיה איתם והם איתי