זה מדהים כמה קשה לי להביא את עצמי לכתוב דווקא על הדברים הטובים בחיים שלי. כאילו נגמרות המילים מהרגע שזה אמור לשנות למישהו וזה על תחום שכל כך אכפת לי ממנו.
אני אמורה לכתוב כרגע על התואר הראשון שלי, על מה שהוא נתן לי.
אני אמורה לכתוב כרגע על כך שמצאתי בטיפול דברים שלא ידעתי שאפשרי למצוא, עניין מעבר לעניין הגדול ביותר שלי בכל דבר אחר. שמצאתי שלמות בהבנה שיש כל כך הרבה דרכים להכיר את האדם, ושאני יכולה להכיר אותו כפרט, כחלק מקבוצה, כחלק מחברה, כגוש בשר ודם ועצבים ושרירים וכמוח שמתפתח, ברמה התאית וברמה הכללית, והכל יהיה נכון והכל ישפיע עליו ועל האופן בו גדל-ה, ושהכל נכון עלי ועל חברים שלי ועל כל אדם שאני פוגשת.
אני רוצה לכתוב על כך שהתואר עזר לי מול עצמי. שהפכתי להיות אדם חומל יותר אל עצמי ואל אחרים, בעלת היכרות עמוקה יותר עם עצמי, ושבזכות התואר למדתי עוד על התחומים שמשפיעים עלי, ומכך גם השתפרתי עוד. שבעזרת זה שאני יודעת איך המוח שלי עובד ואיך הגוף שלי עובד אני טובה יותר אל עצמי, אני מטפלת בעצמי יותר, ואני גם יותר טובה לאחרים, מבינה אחרים, מבינה את עצמי מול האחר ובקשב לרגשות והמחשבות שעולות בי מול אחרים. פחות תופסת אותן כעובדות.
אני רוצה לכתוב כי הטיפול שלי התקדם בזכות התואר. שלמדתי על תחומים ויישמתי אותם בטיפול שאני עצמי עברתי, וזה עזר לי להפנים את הידע, וגם לדעת שהוא נכון, שזה עובד, שבעתיד שלי כמטפלת אני אדע שהגישות שאני אטפל בהן הן לא בולשיט אלא נכונות ואמיתיות, ושהן לא נכונות מיד, ולא נכונות לכולן.
למדתי עוד על טיפולים שהם לא דינאמיים, על מחלות נפשיות. על כך שהידע שהיה לי מתוך חיי שלי, מתוך החברים שלי והאנשים שאני אוהבת עזר לי להרחיב עוד יותר את מה שלמדתי בתואר.
אני רוצה לכתוב על כך שכל כך הסתדרתי חברתית. שהתואר היה מעין תיקון לכל מה שהיה לפני, למרות שמצאתי את עצמי לפני, והיו לי חברות וחברים. פתאום הייתי לא רק בעלת החבורה שלי, אלא אדם שמסוגל לשבת בקבוצה אקראית ולדבר ולהסתדר לחלוטין, שירצו להקשיב למה שאני אומרת וידעו שאני מעוניינת להקשיב חזרה. א-נשים היו אומרים שחידשתי להן, ותודה על כך שדיברתי עם מרצה זה או אחרת על תחום טריגרי שעלה בשיעור ועל כך שצריך לעשות לו אזהרת תוכן. אני רוצה לכתוב על כך שביססתי את עצמי מחדש כמישהי עם ביטחון עצמי גבוה יותר ממה שהיה לי, ועם סיבות טובות לביטחון הזה.
ראיתי בתואר הזה שכשמשהו מעניין אותי (כל תחום בתואר עניין אותי, ובכל תחום ראיתי שימוש עבור טיפול, גם כאשר הוא לא עסק בפרט עצמו, אלא ביחסים שלו עם החברה), אני יכולה להצטיין ומעבר ללהצטיין, וראיתי כמה חכמה אני, כמה יצירתית אני, שיש לי יכולת להיות לא רק מטפלת מצוינת בעתיד שלי אלא גם חוקרת מדהימה.
ראיתי כמה הסקרנות שלי היא הכלי החשוב ביותר שלי, ושהיא מאפשרת לי לראות יופי ועניין בכל תחום, וליישם אותו בחיי ובתפיסה שלי את העולם.
שום דבר מזה לא מספיק יפה או מנוסח כדי להיות כתוב כמו שאני צריכה לכתוב, אבל חשבתי שאולי אם אני כן אוציא קצת ממה שאני מרגישה בלי שום הגבלות עצמיות של "בלי הגזמות סאנה" ו"בלי חזרה על אותה מילה כמה פעמים במשפט" זה יעזור לי.