אז לפני כמה ימים דיברתי עם מישהו באופן אינטרנטי, דיברנו רק פעמיים כזה ובמהלך הפעמיים הללו דיברתי איתו ותקשרתי איתו בכל המשאבים שלי ובמענה על כל השאלות שלו, מדוע אני לא מעוניינת שישלח לי הודעות בעצמו אלא יחכה לכך שאני אצור קשר-
- ככה זה עם קשרים מרחוק אצלי, אני עם הפרעות קשב קשות מאוד והבדסם שלי יכול להסיח אותי מהלימודים או מדברים אחרים שמאוד חשוב לי לעשות ולגרום לי להיות יום שלם בראש בדסמי שמקשה עלי לצאת ממנו ולעשות דברים אחרים. לכן אני יוזמת תוך מחשבה על כך שזה משהו שאני יכולה להתפנות אליו באותו הרגע. אם אני לא מתנהלת ככה אני עשויה לשים דברים בצד למרות שהם מאוד מאוד חשובים, פשוט כי זה יותר קל למוח שלי לחשוב על בדסם מהמטלה שלפני.
- הבעיה: מכיוון שזה עובר לי גבול ואני שמה בצד דברים חשובים למרות שלא רציתי, אני נכנסת לדרופ וכואבת על כך שהאדם שדיברתי איתו לא כיבד את הגבול שלי למרות שהסכים לעשות זאת מראש מספר פעמים.
- כמו כן, אני עובדת בתחום בריאות הנפש עם ילדים ובני נוער, ולקבל הודעות כאלו באופן פתאומי ובמיוחד אם אני לא מסכימה לזה, עשוי להיות מעבר לבעייתי עבורי. אני לא מעוניינת להחזיק בראש שלי את הבדסם שלי כשאני מטפלת בילדים, וזה משהו שמאוד עשוי לקרות, כאמור עקב הפרעות הקשב הקשות שלי.
מכל מקום, היה לנו שיח כל כך טוב, ואני חושבת שבמובן מסוים הרגשתי יותר חופשייה איתו משהרגשתי בעבר בשיחות דומות. יכולתי להיות אגואיסטית באופן שאני לא מרשה לעצמי כדומית, וממש כואב לי לכתוב את זה כרגע כי זה גרם לי להבין כמה שזו חוויה שחסרה לי, ושמעבר לזה, יש אנשים שנהנים מהצד השני של זה, שאני יכולה להיות אגואיסטית ו״רעה״ (כמה שאני יכולה להיות עם זה שאני כן אדם מאוד נחמד שמעוניין שלשני הצדדים יהיה טוב ושנעשה רק מה ששנינו נהנים ממנו ולא משהו רק כי אני נהנית ממנו). פשוט הרגשתי יחד עם הכל שאני יכולה לשים את עצמי קודם.
אחרי הפעם הראשונה שהוא כתב לי כמה הודעות ברצף לאחר שלא עניתי ואמרתי לו יום לפני שאני כנראה לא אענה יום למחרת כי אני בעומס לימודי, הסברתי לו שוב מה שכתבתי כאן אבל באופן הנעים ביותר והמכיל ביותר שיכולתי לכך שזה באמת לא נעים מהצד השני, וזה רק אם הוא מעוניין בקשר הזה, שהוא כמובן בכלל לא מחויב אליו וזה בסדר גמור.
שלשום כתבתי לו שאני עומדת להיות עמוסה שוב, אבל הוא שוב כתב לי כמה הודעות ברצף למרות מה שכתבתי כאן. הודעות של ״היי, מה המצב, מה קורה, ??״ וכו׳.
בסוף
הוא כתב לי באמת משום מקום, ואחרי שדיברנו יומיים (פאקינג יומיים, וואט דה פאק) ״אין משמעות לחיים שלי בלעדייך״.
והנה הנקודה שלי לאחר ההקדמה המאוד ארוכה שלי שבכלל צריכה להיות פוסט משל עצמה-
אל פאקינג תכתבו את זה משום מקום, בלי שיח על כך שזה משהו שהאדם השני נהנה לשמוע, ובתוך שיח בדסמי/רומנטי בו ברור שהצד השני מעוניין בכך, במיוחד אם דיברו איתכם על קושי להתמודד שימת לחץ בקשר.
איך אני פאקינג הייתי אמורה להגיב לזה? זו הודעה מלחיצה ממש, וחד משמעית דגל אדום כשזה מגיע בנסיבות שכתבתי.
אני מניחה שהוא כמו אחרים משתמשים בהודעות כאלו כאמצעי לעורר את הצד השני לפעולה ולהפעיל לחץ עליו להגיב לטוב ולרע, אבל זה יהיה רק לרע, זה לא יהיה לטוב. זה רק מלחיץ שמישהו יכתוב את זה ככה פתאום, וזה לא יגרום לאנשים לרצות להמשיך את הקשר.
במקרה שלי אני הסברתי לו כמה זה מלחיץ אותי ולמה, הוא אמר שזה היה בצחוק (אם זה ההומור שלך אז מן הסתם אנחנו לא מתאימים גאד), וחסמתי אותו.
אני כבר כמה ימים מרגישה שאני צריכה לכתוב את הפוסט הזה, אז אני שמחה שעשיתי את זה סוף סוף. אולי זה ישחרר אותי קצת יותר מהכאב הזה שאני מרגישה מסוף הקשר המאוד מהיר הזה, שהשתחרר לי בו משהו באופן שלא קרה לי בעבר.