ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט נוזלי

שטויות שלי ובעיקר עבורי.
הכותבת לא תמיד בקו הנורמל. הקריאה על אחריותכם בלבד.
לפני 5 שנים. 7 בספטמבר 2019 בשעה 19:02

בו הכל מותר. 

להתחיל שיחה ב"היי זונה, רוצה למצוץ 23ס"מ?" 

ממ כן ברור... ממש קורא מחשבות שאתה. 

 

להמשיך שיחה ב"מה הניסיון שלך?" 

מממ מתעוררת לבד בבוקר וכבר מתלבשת לבד.. זה מספיק? 

 

החור השחור הזה.. 

בו הכל מותר. 

לאיים. לנצל. לשקר. להציג מציאות שונה. 

לחדור לאנשים ללב ואז להיעלם. 

להוציא כביסה מלוכלכת החוצה כאילו אין טיפת כבוד בעולם הזה. 

לדבר על זה ועל ההוא. 

להעביר ביקורת. 

לשפוט. 

 

חור שחור.. ככה קראתי למקום הזה מהרגע שנכנסתי. 

דווקא פה. בשחור הזה. 

למדתי להיות הכי אני. 

הכי אמיתית. הכי חשופה. 

פעם הייתי כותבת נקייה. זה לא נכון. 

סוחבת איתי המון. אפילו יותר מידי. זה מטעני. 

 

חיה בלי חרטות. 

אני פשוט אני. ומה שעברתי חישל אותי להיות אני. 

ורוב הזמן.. אני דווקא אוהבת אותי.. 

⁦♥️⁩ 

אתה עוד תגיע. אני יודעת. 

לפני 5 שנים. 7 בספטמבר 2019 בשעה 12:00

Disposable

♥️ 

 

לפני 5 שנים. 1 בספטמבר 2019 בשעה 13:10

 

שאני רוצה פשוט 

ליפול. 

להתרסק. 

להישבר. 

לבכות את החיים שלי. 

את הקושי. 

החוסר.

הריק.  

הצורך השורף הזה. 

לא לחשוב. 

לא להרגיש. 

לא להיות. 

 

ואי אפשר כי אין מי שיתפוס. 

מי שינחם. 

מי שיחבק וידאג. 

מי שיהיה הכל כדי שאני אהיה כלום.  

 

♥️

אז מחייכת.

מחבקת את עצמי. 

עד שתגיע.. מי שלא תהיה.. 

לפני 5 שנים. 27 באוגוסט 2019 בשעה 10:34

דם בוער. 

השקט ממני והלאה.. 

מגרד לי ביותר מידי מקומות! 

 

ממממ סטירה. אחת. לא צפויה. 

אחת שתפרק חומות ותנקה שריטות מדממות. 

 

רק אחת. מהיד הנכונה.. 

 

⁦♥️ 

ממ..  גם גרירה מהשיער תעבוד טוב...

 

 

לפני 5 שנים. 26 באוגוסט 2019 בשעה 21:04

הכאב. 

והפחד. 

וחרדת הנטישה. 

והחנק. 

והדמעות.. גם הן בסדר. 

 

היום את חזקה מספיק.. 

⁦♥️⁩ 

פורקת פה את כל הכאב.  בחוץ החיוך קצת אמיתי יותר 

לפני 5 שנים. 25 באוגוסט 2019 בשעה 9:28

לעשות מה שאני רוצה. 

 

איך שאני רוצה. 

 

בלי גבולות. 

 

בלי לתת דין וחשבון. 

 

ומרגישה אסירה.  

 

הביקורת. 

 

ההלכאה העצמית. 

 

והויתור העצמי. 

 

אין למי לתת. 

אין למי לדאוג. 

אין את מי לאהוב. 

 

אז כן.. אני אוהבת את עצמי.. 

לעזאזל אני חושבת שאני פאקנית מדהימה. 

אבל לדאוג לעצמי מעולם לא ידעתי, לא באמת.

 

חופשיה לחלוטין, חנוקה בלי אוויר. 

צריכה הפוך. 

להיות חנוקה בלי אוויר.

פיזית. מנטלית. 

ואז אהיה חופשייה באמת. 

 

⁦♥️⁩ 

עכשיו עשיתי לעצמי חשק לחניקה .. חח ממש יופי.. 

לפני 5 שנים. 25 באוגוסט 2019 בשעה 7:03

מתעוררת שוב באיחור. 

 

חזיה. 

תחתונים. 

טייץ. 

גופיה. 

נעליים. 

קפה. שחור. חזק. 

ולדרך. 

 

גמורה. סמרטוט. מותשת. כבויה. 

 

מגיעה. 

"בוקר טוב" 

חיוך מאולץ. כי חייבת להראות חוזק ואנרגיה טובה. 

ושוב קפה. 

 

ונשאבת לשיחות שלא בטוח שיש להן עתיד רק כדי לא להרגיש את הריק. 

 

ועכשיו חייבת להתאפס וללכת לטפל בדברים של גדולים. 

וכל מה שאני רוצה זה לתת לילדה חופש. 

חופש להיות היא. 

חופש להיות קטנה. 

חופש להיות עטופה ומוגנת. 

חופש לחבק אותו. תובע בתוכו. 

חופש להיות שלו. עברו. שייכת. 

 

חופש להיות לרגליו. 

 

⁦♥️⁩ 

אני יודעת  שאתה שם... 

אתה בא? 

 

 

לפני 5 שנים. 24 באוגוסט 2019 בשעה 9:43

התפרקות. 

בכי בלתי נשלט

השתנקות כמו ילדה בת 5. 

 

רצון להעלם בתוך השמיכה. 

להעלם מהמציאות הזאת

להיעלם מהריק החונק הזה. 

 

זה לא הבוקר שציפיתי לו.. 

לא אחרי כל העומס לאחרונה... 

 

מסרבת להיכנע לו. 

הולכת לים. 

♥️⁩ 

אולי תבוא כבר? אתה שאני לא מכירה עדיין.  

אני צריכה חיבוק. בא כבר! 

 

 

לפני 5 שנים. 23 באוגוסט 2019 בשעה 20:29

טוב שכזה.. 

בציר ישן שכזה.. 

וחצי ג'וני שכזה.... 

 

והמפלצת שגם ככה ערה לה, רוצה לשחק.. 

 

ממש כמו ילדה קטנה.... 

 

ממממ בא לי..... 

 

אבל.. לא בא לי ליד... 

 

אז הולכת לישון... 

 

⁦♥️⁩ 

ממממ הלוואי שאחלום חלום רטוב.. 

לפני 5 שנים. 22 באוגוסט 2019 בשעה 7:42

זהו. 

בלי לחפור. 

 

רק חיבוק. 

 

ארוךךךךךךךךך... 

 

ולהירדם בתוכו.   

 

⁦♥️⁩ 

רק 10 וחצי בבוקר.....