קולו של הצבע נטול הגוונים.

נולדתי עם כנפיים.

כילד קטן לא הבנתי למה אני צריך כנפיים.

הרי בני אדם הולכים על הקרקע..

וכל המבוגרים רק לחצו עליי לעוף,

התרגשו שיש לי כנפיים..

הם לא הבינו שילד חייב קודם ללמוד ללכת.

כשהייתי בתיכון כבר למדתי לעוף, אבל לא הייתי עף.

פחדתי לעוף.. או יותר נכון, פחדתי שיראו אותי עף..

לא מספיק שלעוף זה שונה, גם הכנפיים שלי שחורות.

לפעמים הייתי מרחף קצת כשאף אחד לא הסתכל,

אבל רציתי להיות כמו כולם ובני אדם הולכים על הקרקע.

היום אני לא הולך על הקרקע.

אני כבר לא שואל למה.

היום אני שמח להיות שונה.

אני מבין.

נולדתי לעוף.