קולו של הצבע נטול הגוונים.

אתמול הלכתי לישון,

פעם ראשונה מזה תקופה שפשוט הלכתי לישון.

בלי מסע שכנוע עצמי להוריד פניקה.

רגוע, שלוו, מחויך.

כל שניה שקדמה לזה הייתה מלאה ברגשות,

רגשות חיוביים שמזמן לא ביקרו אותי.

רגשות שאני חושש להכיר,

אבל בוא זמנית משתוקק להרגיש מקרוב.

כל מילה ליטפה לי את הנפש,

כל שתיקה העצימה את הליטוף.

אני מקבל צמרמורת רק לחשוב,

איך זה ירגיש על העור שלי, המגע.

הנשימות האיטיות, השיערות שעומדות דום,

לנוכח מראה עיני במציאות.

מחכה בקוצר רוח לביקור נוסף 💙

https://open.spotify.com/track/7f4bRMqRKRfUNPW2gbTHSt?si=uyNv2nLVRiSPS-FWCsKY_A