קולו של הצבע נטול הגוונים.

יום שישי, 7 בערב.

"יש לך תוכניות?"

לא דיברה איתי חודש..

"האמת שלא, הרגע קמתי" עניתי.

"יש לי יומולדת, עכשיו יש".

מדבר עם חבר משותף, יוצאים שנינו + נהג תורן.

דאנס בר חמוד.

מהרגלי הישנים מכיר את הסצינה

אז נכנסים בקלות,

וצייסרים באוויר עוד לפני שהתמקמתי.

שותים שותים שותים, ואני, אני בא למסיבה בשביל לזוז.

"בואי איתי לרקוד"

"אני נראלי אשב פה.."

"חבל, מישהי אחרת כן תרקוד"

"תוכיח".

הולך לאיזור היותר צפוף, עושה קצת פוזות עם הגוף.

לכבוש את לב העניינים, להרים את האווירה.

כהרגלי, תופס בחורה שמחפשת מישהו לרקוד איתו,

בניגוד לרוב הגברים שנוטים להשתפשף.

משם זה זורם לריקוד סקסי מהול במגע שפתיים,

ועוד צייסרים.

אני שיכור, אני זז, אני נהנה.

לאחר שעה בערך, בזמן שיכורים, ניגש אלי החבר התורן.

לוחש שמתקפלים הביתה,

הילדת יומולדת מיצתה.

אני חוזר אליה,

"אמרתי לך שמישהי אחרת תרקוד"

"יופי, הוכחת. נראלי אני רוצה לסיים את הערב."

"אצלי בבית?" שאלתי.

*שתיקה*

"כן, הלילה אתה שלי ככה או ככה."

נישקתי גם אותה.

בדרך כלל, הייתי מתבייש בעצמי.

לחשוב רק על עצמי ולא לשים זין.

אבל אני גאה.

גאה שאני מתחיל לאהוב את עצמי,

יותר ממה שאני אוהב אהבה.

פעם ילד עם כנפיים, 

כבר לא ילד, כבר אין כנפיים.

אבל יש איזה אור חדש,

משהו במרכז, בבין לבין,

שמתחיל לבהוק.