בהתחלה חשבתי: אוקי… זה לא הקטע שלי בכלל!!! אך בתור משחק זה די מדליק וגם ממש אחלה של כסף. גם הדרך שדרכה הוא הגיע היא דרך ערוצים ונילים שזה איפשר לי לתקשר מולו.
הוא יהיה כלב (גם ככה יש לי כלבים אז למה לא עוד אחד) ובין לבין נשב ונשתה קפה ביחד, נדבר, נתקשר.
עיניין אותי לראות איך הוא חושב, לשאול שאלות ולהקשיב לו.
גם התזמון מעולה! עוד כמה ימים אני אהייה לשבוע אחד רווקה - הכל אפשרי במסגרת הקיים.
אז בעצם אתה מבקש להיות כלבלב ולשבת בכלוב שבוע?!
יש לי כלוב גדול מקופל במחסן, קצת מאובק אבל ניתן לשטוף, אדאג למזרון, יש גם גינה ונעים בשמש על הספה. יאלה כלב אדם.
השיח התחיל בשני בערב שיחה אחת לא ארוכה במיוחד. הוא במבחן להתקבל להיות כלב של המלכה שלו. כמה שאלות מצידי, סיפורים קצרים והסברים מצידו, וזהו לילה טוב ניקח את הדברים לתוך הלילה ונתקשר מחר.
לילה מוזר - לא ישנתי טוב בכלל - מלא משפטים שאמר התחילו לקבל הבנה ובהירות של המצב ושל הבקשה שלו.
יום שלישי התכתבויות בלבד, הוא כותב מלל הזוי, חולני עטוף בפחד, משתף את הפוביה הנוראית שלו מכלבים! פחד מוות מהם. משפטים מעורפלים, משפטים חסרים שכל אחד מהם דורש שיחה והעמקה.
אני משוועת לשיחת טלפון לתקשר בצורה ישירה, לשאול, להקשיב, להגדיר מה כן ומה לא, להבין.
הוא נמנע מלתקשר וממשיכים להתכתב. (אני עדיין במקום של איסוף הנתונים וללא תקשורת ישירה).
הבנה עמוקה וברורה של הבקשה שלו, של המשאלת מוות שלו.
"המטרה הסופית למחוק אותי כאדם…"
"אני עובר טיפול בסדרת המשימות"
"איבוד תודעה כאדם"
כיפור בפתח, שולחת כמה שאלות והתקשורת נעצרת.
לילה - שינה עם חלומות הזויים ומסרים כל כך חזקים וברורים: כוחניות, הפחדה, ניצול, שימוש בכלים לא הומניים וכואבים, התעלמות בברואים,
מלחמה בין חזק לחלש, שוב הפחדה, הסתרה.
רביעי - הוא צם! שזה בכלל מפתיע.
המחשבות שלי נעות במרחב מבינה ויודעת שאני לא אקח שום חלק בזה בשום צורה. זה רע, ולהיות חלק מזה זה לשרוט את הנפש.
בערב המאוחר, שוב התכתבות בלבד! - כותבת גבולות ברורים לחלוטין במסגרת החסרה של כל התמונה.
אך הוא צריך, זקוק, נדרש ליותר. הוא אומר:
"אני מגיע לאבד צלם אנוש
אני שלם עם זה
אני רוצה בזה.
מי שיהרוס אותי כאדם יקבל אותי ככלב
ואני לגמרי שלם עם זה"
אני כותבת:
"אתה מבקש להעביר אותך תהליך שאתה רוצה שהמלכה שלך תעשה. פה יש טעות וזה לא משנה ונילית או בדסמית.
בשביל להרוג נשמה של אדם דרוש סטט אוף מיינד אחר.
שליטה היא לא אומרת הרס."
הוא עונה: "זה לא הרס. זה נטרול המודעות כאדם ובנייה שלי ככלב טוטאלי. לא כזה שחי ב2 עולמות."
אומרת: אני לא מעוניינת להיות ולקחת שוב חלק בתהליך הזה.
הקלה. חלקית. [מחר תהייה שוב שיחה].
יום חמישי התכתבות אחרונה (כמעט) - הוא רוצה בתהליך.
אני אומרת לו:
"אני בתחום כי אני נהנית מהמשחקיות בין לבין החיים עצמם.
מחבינתי מדובר בתקשורת גבוה, באינטימיות, ברגש, במשחק, בתשוקה....
ברגעים.
לפי השיחות איתך אני מבינה שאצלך זה לא משחק של רגע.
זה הלך חיים.
אתה מחפש לאבד צלם אנוש, למות, לא להיות קיים יותר.
אני לא מעוניינת בשום אופן לקחת חלק בתהליך כזה. לכן מבחינתי אין שום דבר שניתן לעשות כדי שתגיע לחיות אצלי ככלב.
לא אפשרי ולא יקרה."
הקלה מוחלטת, שחרור ושלמות!
יום שישי: הודעה נוספת. ועוד כמה במהלך הערב.
אני ברורה לחלוטין. לא!
מקווה שלא יהיו הודעות נוספות.
בשיחת טלפון היחידה הוא אמר משפט שזיעזע אותי וחילחל לתוכי בהדרגתיות:
אני אהיה בכלוב, אני אבכה, אלחם, אתחנן לצאת ואת לא תתני לי - תחשמלי אותי, אני צריך את זה, זה עוזר לי להבין שלא כדאי לי לבכות שוב כי החשמול יכאב.
זה מאבק, ביומיים שלושה הראשונים זה הכי קשה להכניע את המיינד.
המטרה לאבד כל צלם אנוש. אני כלב. כלבלב בלבד.
זה מטורף - הוא מדבר על מאבק בין המוח אנליטי הרציונלי למוח הראקטיבי הלא שפוי.
ואצלו המוח הראקטיבי לקח את כל השליטה.
הוא מנתק את עצמו לחלטין מכל אנושיות - בקיצון זה לקום ולהתאבד.
אז הוא מצא משהו שמאפשר לו לחיות אבל לא באמת להיות פה, לא להיות קיים, להעלם.
כמו שחברתי feetsisi אמרה והגדירה הכי מדוייק שיש:
זה לא הארדקור, זה הגרעין של האטום שיושב בתוך הארדקור.
הארדקור ניבנה סביב דברים כאלה.
