היום בזמן שעבדתי בגינה בשקט לצד מחשבות באות וחולפות.
מחשבות על: מה אני מביאה למפגשים חברתיים, איך הבחוץ פוגש אותי, האם הבחוץ רואה אותי "כרגילה" ומה זה בכלל רגילה?
אל מול תחושת המייחודות/שונות, הפרא והעוצמתיות שאני חווה אותי.
ואז מחשבה על: אלרגיות, אלרגיה לאבק ושינוי מזג אוויר, משהו שפיתחתי לעצמי בגיל מאוד צעיר מתוך צורך ל'תחושת צומת לב' לא ברורה.
ומחשבות על: האם אני משעממת בסיטואציות מסוימות. ואיך אני מביאה את עצמי לידי ביטוי.
ובדיוק הירקון התחיל בשירה ואני מייד מנערת ממני את המחשבות הלא משרתות האלה שכבר פוגשות אותי פחות ופחות.
ותוך כדאי שהירקון שר מעלי שירת חיזור יפיפיה אחרי שחיזק וביסס את הטריטוריה שלו ובמקום אחר זכר נוסף מגיב אליו בשירת חיזור גם הוא.
המחשבות על "הרגילה שאני" משתנות לחיוך
והנשמה שלי מפליגה אל מחשבות של חיבור ומיזוג הפרא והעוצמה שאני אל מגרש הפרנסה שלי!
שינוי בשירה גורם לי להביט גבוה לחפש דורס, חיוויאי גולש בשמיים. איזו התרגשות!
כמה כוח ועוצמה יש לו, הוא בטוח בעצמו, החיוואי לא זקוק למחשבות וערעורים על היכולות והאיכויות שלו. הוא יודע את עצמו, רואה את הדרך, המטרה שלו ברורה ובהירה.
והלילה התחשק לי לראות סרט, להכנס לשקט בלי מחשבות.
אחרי הסרט, 2:15 בלילה השחרור מתעלם לחלוטין מהעובדה שיש עוד כמה שעות ללילה עד שהשחר יפציע.
פוצח בשירתו העוצמתית, המופלאה והקסומה, בהתרגשות רבה חדור מטרה להצליח את מחזור הקינון הזה, להגיד לכולם אני כאן!
זוהי הטריטוריה שלי, אני חזק, יפה ובריא.
משמיע ומראה לעולם את כל הייחודיות שהוא בלי מחשבות ובלי שאלות, פשוט שחרור.
