סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבעד למראה

מילים נכתבות. לפעמים לא בסדר הנכון, לפעמים חסרות הגיון.
לפעמים זה רק הצורך לעבד רגש ולהכניס למסגרת מתאימה.
ולפעמים כל מה שיש זה שתיקה ארוכה.
לפני 4 שנים. 20 באפריל 2020 בשעה 21:32

תורנו הגיע, אני עונדת את המסכה- שחורה עדינה מתחרה, הלב פועם מהתרגשות, האדרנלין מתחיל לזרום, הנשימה מחליפה את קצבה.
מחיאות כפים, חושך מוחלט. אתה אוחז בידי. מרגישה את מבטך לתוך עיני. חיוך. מוזיקה.
אנחנו נכנסים לבמה האורות מהבההים ועמומים.  

מוכנה לעוף? אתה שואל אותי בחיוך. כן! אני עונה בתשוקה.

אתה עומד מולי, עובר עם האצבע על פניי, שפתיי, לופת את צווארי, ממשיך לטייל למטה אל בטני, לוקח את ידיי בידך ועם היד השנייה שולף חבל מכיס אחורי של הג'ינס שלך.
עוקד את החבל סביב פרק כף היד. מעביר קצה דרך טבעת כפולה שיורדת מהתקרה ואני נמתחת. 

חבל חדש אוסר את ישבני ומותני ונקשר לטבעת. אתה מרים אותי, מנתק את רגלי ואני תלויה באוויר מקבילה לרצפה. 
אוחז את שיערי ומנשק בלהט, משחרר בדחיפה. 

תופס קרסול וקושר משאיר את החבל להישפך לרצפה.
לוקח חבל חדש וכורך במעלה הרגל סיבוב אחר סיבוב עד המפשעה, קושר וממשיך מעביר את החבל בין רגלי, נוגע לא נוגע לוקח את הזמן ואז מעביר בעוצמה.
אני רועדת.
מניף אותי כמו נדנדה. עוצר, משחרר לי את הידיים ואני הופכה מאונכת לרצפה.
ידיים נקשרות מאחורי הראש. תופס רגל שנייה מצמיד שוק לירך מהדק וקושר אל הידיים מאחורי הגב. 

מצליף עם הפלוגר, אני נאנחת, צובט חזק את פטמותי וחושי מתערבלים.

המוזיקה מתחלפת חזקה יותר, אפלה יותר וכך גם אתה. 

לוקח את החבל של הקרסול וקושר לטבעת, רגל שנייה משתחררת ונקשרת מחדש נמתחת גם היא לטבעת.
החבל מתלפף סביבי מסמן את גבולות גופי ובקצב המוזיקה אתה מחליף חבל בחבל, אזור משתחרר ואחר מתהדק.
מנגן עלי עם חבלים.
ואני נעלמת לתוך התחושה רק גוף, הרגשה, נשימה. 

קשר אחר קשר אתה מתיר אותי ומוריד אותי לאט ובעדינות לשמיכה רכה על הרצפה. 
מחבק חזק, מנשק, מכיל ועוטף אותי לתוכך. 

האורות מתחזקים ומחיאות הכפיים מחזירות אותי למופע. צחוק ושובבות מתפרצים מתוכי.
שלובי ידיים אנחנו יורדים מהבמה.


בתמונה אני. קשר וצילם bent_wordsmith

עורב eחור​(שולט) - את כותבת נפלא!
לפני 3 שנים
בוסגה​(אחר) - ואוו
לפני 7 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י