שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

במרתף

שם מתחיל הכל. שם זה נשאר. הרחק מאוד מאור השמש. קרוב מאוד לפרפורי הלב.
לפני 5 שנים. 8 בדצמבר 2018 בשעה 0:09

קשרנו אחד את השני

ובלי לראות

הובלנו

אני חדרתי לך לנשמה

אתה חדרת למרתפי.

פרמתי את קשרי הפרפר העדינים

כשגופך שעון על גופי

מחליק כשמן שמרחת בתורך

על עורי

מתירה לך את ההחלטה

מתי אראה אותי בעיניך

רווי מתשוקתינו העיוורת

כשתסיר את הצעיף הסגול 

האחרון שקשרתי

ובאותם אלו שקשרתי אני

השתמשת

קשורים לרגלי המיטה

ופרמת אותי בכח

שהקשרים חרכו בגפיי

בנימול שהדגיש כל תחושה

בדם הזורם מתחת לעור

 

יצאתי אחריך לרחוב הגשום

חצי עירומה

כפכפיי פוסעות בין השלוליות

רק כדי למשוך רגעים בודדים

לפני שאקרע ממך

ויותרו הקשרים.

לפני 5 שנים. 29 בנובמבר 2018 בשעה 21:06

"אני לא עוצר"

ידיה הודפות אותו בכח

אגנה נלחץ אליו בתשוקה

חסרת שליטה

מבטה בעיניו

מתריס.

 

היא מעיפה אותו ממנה וקמה.

אוספת את חפציה הפזורים בסלון ביתו

בהפגנתיות.

"אני הולכת"

"תלכי"

"אני באמת הולכת"

"אוקיי"

הפעם אני לא אחזור"

הוא מפריח באוויר נשיקה

היא מסובבת אליו את גבה

נעצרת

"אתה לא מתכוון לעצור אותי?"

מבט מופנה לרגע בשאלה

של ילדה נטושה.

היא מפריחה נשיקה באוויר

ויוצאת.

 

זאת רק סצנה.

אבל מה יהיה אם באמת תיתן לי

ללכת?