|
|
|
הרבה זמן לא הייתי פה
שנה קשוחה וקודרת
בישלתי המון יצירות שבהן החושך מחפש דרך להתמודד - דרך קסם, פנטזיה וחלום.
ובתוך זה ההצגה המטלטלת "במרתף"
חוזרת לעליית הגג רדופת הרוחות של תאטרון הסטודיו החיפאי
במוצ"ש 1/6 בשעה 20:30
בואו להנות מהאסתטיקה של הכאב
מהשריטה שביופי
מיצירה תאטרונית אותנטית מהעולם שלנו פה בכלוב
כל הצגה היא התרגשות אחרת
בחמישי הבא אנחנו חוזרים להופיע בדאנג'ן
וההתרגשות הפעם היא לחזור למקום שכבר מרגיש בית
להישאר למסיבה, ולרקוד כל הלילה!
למה?
כי אם כבר לילה לבן וכל תל אביב ערה
והצגה
ודאנג'ן
אז מה? לסיים את ההצגה ולעלות על הרכבת האחרונה לחיפה???
בחיים לא!
מתה מסקרנות איזה עוד הפתעות יהיו הפעם!
ההתרגשות מההצגה הפכה להיות כבר עניין שבשגרה...
לאאאאאא!
אי אפשר באמת להפוך את הבמה לשגרה
זה כל פעם אחרת
כל פעם!
קצת כמו סשן
שאף פעם אי אפשר לדעת באמת למה לצפות
ומפתיע כל פעם מחדש
מה יהיה היום?
את מי אפגוש?
מה ייחשף בי?
איך יגיבו?
יצחקו?
יבכו?
יאהבו?
אין באמת דרך לדעת
רק לקחת נשימה עמוקה לפני ו -
לצלול עמוק פנימה.
מוזמנים להתחיל לרדת במדרגות המרתף שלי
במרתף. היום. מוצ"ש. 20:30. חיפה.
מגיע גם מגיע!!
אז אחרי שהופענו מול הקהילה בדאנג'ן
התגובות לא מפסיקות לזרום:
* "מזמן לא נתקלתי במשהו שגרם לי כזו אי נוחות כמו ההצגה הזאת, המפגש הטעון הזה בין דמיון למציאות, אובססיה, אהבה, רכושנות, כאב."
* "אמרת שזו הצגה אמיצה אבל לא הבנתי עד כמה. יש שם רגעים שכאבה לי הבטן מכמה זה חשוף ובלי פילטרים."
* "הצגה מדהימה ומטלטלת. משפטים ממנה רצים לי בראש. חוויה נפלאה שהשאירה אותי פעורת פה ונטולת אוויר."
* "כל מי שעל הבמה, חי את ההצגה כל רגע נתון. היה מהפנט לראות איך חלל כל כך דחוס ושלושה שחקנים, יכולים להביא כל כך הרבה רגשות למקום אחד."
ואם התגובות עושות חשק להציץ בעצמכם.ן למרתף הכי אינטימי שלי
במוצ"ש הקרוב - אני אהיה על הבמה בתאטרון הסטודיו החיפאי.
מי יורדים איתי למרתף ומאזנים את הקהל הונילי שיגיע לצפות?
* צילום: 'im for you'
אין לי מילים בכלל לחוויה שעברתי אתמול
עם הקהילה הנפלאה שבאה לצפות בהצגה
במשך 90 דקות הקהל נשם, התרגש וחווה איתנו את המצולות והגבהים.
ובגלל שלי אין עדיין מילים משלי
משתפת את הפוסט של שועלית
שהייתה אתמול בקהל
צפתה, חוותה וכתבה.
כמה מילים מתוך הפוסט שלה:
" לרגעים, אפילו ממקומי על הכיסא, שכחתי שאני קהל בהצגה, ואיבדתי גם אני את הקו הדק בין המציאות והשחקנים לדמויות שהם משחקים.
תאטרון טוב גורם לך להרהר.
הוא גורם לך לחשוב לעומק על כל מה שמוצג בפניך ואיך זה נוגע לך. "
תודה שועלית!
אז מחר זה קורה
העולמות מתחברים
פעם ראשונה הם נפגשו כשנכנסתי לבועה ויצרתי את "במרתף" מתוך התנסות וחוויה
זאת הייתה פעם ראשונה שהאומנות שלי והייצר נפגשו באופן מלא ונפלא כל כך.
פתחתי אז את הכרטיס והבלוג הזה שטעימה ממה שקרה בשורשי היצירה אפשר לקרוא בתחילתו
(גילוי נאות - את הפוסטים המעניינים יותר שכתבתי באותה תקופה הסתרתי כדי לשמור טיפונת על הפרטיות שלי)
פעם שניה הם השתלבו כשמצאתי קאסט של שחקנים שהאמינו ב"במרתף" והחליטו ללכת איתי ועם היצירה הזאת עד הסוף
מי שהיום הבמאי של ההצגה ואחד הפרטנרים שלי קרא את המחזה ואמר:
"זה מחזה מלוכלך, לא מתייפייף ולא מתנצל. לא עושים דברים כאלה בארץ. אני מת על זה!"
נכנסנו לחדר חזרות והתפלשנו במחוזות שאני מכירה כל כך טוב והם למדו להכיר דרך הטקסט והדמויות
עברתי את תהליך חיי עם עצמי. הסכמתי לשבור גבול אחרי גבול. לחשוף פיסה אחר פיסה.
מהנפש שלי. מהרגש. מהייצר. מהגוף.
(גילוי נאות 2: חלק גדול מהתהליך שעברתי נמצא בכרטיס אנונימי שלי פה. את העולמות בין הכתיבה פרטית לזו הפומבית אני עדיין לא בשלה לחבר)
ההצגה עלתה בתאטרון מיינסטרים.
עמדתי חשופה עד העצם והרגשתי שעשיתי את זה! פשוט עשיתי את זה!
העזתי להשמיע את הקול שבדרך כלל לא נשמע. את הקול של האפלה והכאב.
ומחר...
מחר הם הולכים להתחבר באופן מושלם
מחר "במרתף" עולה בדאנג'ן. מול הקהילה.
זה ליצוק את החומרים הנכונים, לערבב, ללוש, לבשל בבישול ארוך, ובסוף להגיש בתבנית הכי מתאימה.
או אולי לא?
תמיד יש את הקול הקטן הזה שמטיל ספק. שתוהה. שחושש לא לעמוד בציפייה.
מחר אני הולכת להופיע מול אנשים שקוראים את המילים הגלויות והסמויות שלי
להחשף מולם, בלי שאני יודעת מי הם
אראה פנים שלא אוכל לקשר למילים
יראו אותי, יציצו לי. יידעו אותי.
ולי, לי לא יהיה מושג.
ייתכן שבמסיבה אחרי ההצגה, לידי בבר, כתף אל כתף
יעמוד מי שהתכתב איתי, מי שנגעתי בו במילה והגיב בבלוג, או פשוט קורא סמוי.
לצד חשש, אפילו אימה, קיים ריגוש מטורף
קצת כאילו מציצים לי מתחת לשמלה
ואולי בכלל לא כאילו.
.
אתמול סוף סוף הגענו לבמה עצמה של הדאנג'ן לעשות חזרה!
(בעשר פאקינג בבוקר!! כן, אני כותבת את זה שוב! כי מי עושה חזרות בדאנג'ן בשעות כאלה??)
התרגשות לפני זה הייתה בשיאה
מכל כך הרבה בחינות
בעיקר -
איך לוקחים הצגה (שהייתה אולי נראית לגמרי אחרת אם היינו בונים אותה במקור בדאנג'ן)
שנוצרה באולם מיינסטרימי ומהוגן במטרה לטלטל ולזעזע מעט את עולמו של הקהל המיננסטרימי והמהוגן
ומעבירים אותה לבמה הקטנה של הדאנג'ן - בין כלובים ועמוד ריקוד?
הכי כיף לפצח במה חדשה
והבמה של הדאנג'ן - היא כמו מגרש משחקים שאין לו סוף!
אז במקור אני מסתחררת על כל הבמה? בדאנג'ן יש עמוד - תסתחררי סביבו!
בסטודיו החיפאי אנחנו מתגלגלים על הרצפה? לבמאי שלי פתרון קסם - תעלי על העמוד ותשימי את הרגליים על הכתפיים של הפרטנר
(הוא לא לגמרי מודע לעובדה שמעולם לא עליתי אפילו על עמוד!)
(אני צריכה לכתוב פעם על הקשר הישיר בין במאי = שולט ושחקנית = נשלטת. אה, אופס. כתבתי על זה... ההצגה "במרתף")
אין קולב לבגדים? בשביל מה יש סורגים לכלובים?
נראה לי שהבהרתי את הרעיון...
לצערי אי אפשר להעלות לפה סרטון דגימה מהטרוף שקרה בחזרה
אבל תמונה של ההתרגשות שלנו מהכלוב על הבמה - אפשר גם אפשר!
נכנסתי אתמול לצ'ט פה
לפגוש אנשים, לספר על ההצגה
כל יצירה מורכבת מחילופי מידע רגשיים ואנרגטיים
שקיימים באופן טבעי במפגש עם אנשים
זה שומר עלי תמיד רעננה ועם סנסורים פתוחים ורגישים
אחרי זה ישבתי לקפה וסיגריה עם הילד הפרטי שלי (פרי בטני, לא משהו אחר יא סוטים)
וסיפרתי לו שמעניין שכשאני נכנסת מהפרופיל האנונימי שלי פה
פונים אלי הרבה יותר בצ'ט מאשר מהפרופיל הזה, שאני מגדירה כגלוי
"הם רוצים לדבר עם אישה אמיתית ולא עם הצגה", אמרתי לו
והוא שיקף לי בחיוך - "כלומר, זאת לא אישה אמיתית כשאת גלויה ויודעים מי את"
צחקתי.
כמה שהוא צודק!
כמה הטבע האנושי יעדיף באופן טבעי את הנסתר על הגלוי :)
מתרגשת לספר לכם על אירוע סופר מרגש שהולך לקרות בדאנג'ן בחמישי 1/6!!
"במרתף" - הצגה מקורית על אובססיה, יצירה, פיתוי, זיכרון ואשליה
שששתי ההופעות הראשונות שלה היו סולד אאוט, סחפו וטלטלו את הקהל החיפאי
נבחרה לפתוח ולסגור פסטיבל פטיש-פרינג', חודש תרבות ואומנות ייחודי במועדון הדאנג'ן המיתולוגי.
כתבה על האירוע במגזין TIMEOUT אפשר לקרוא כאן - כתבה
על קצה המזלג:
במאי מנסה להעלות את יצירת חייו, מחזה המחפש אחרי האישה-המוזה שאיבד אי שם בדרך.
שחקן ושחקנית, שמוכנים לעשות הכל כדי להוכיח את עצמם, נכנסים איתו לחדר החזרות, מרתף המנותק מהעולם שבחוץ.
במהלך העבודה על ההצגה מיטשטשים הגבולות בין פנטזיה ומציאות ולא ברור מי שולט ומי נשלט במעגל הקסמים האובדני הזה, והאם באמת מה שקורה במרתף – נשאר במרתף…
מתי?
חמישי 1/6 ו 29/6 בשעה 21:30 (פתיחת דלתות בשעה 21:00)
הדובדבן - כרטיס להצגה מאפשר כניסה למסיבה שאחרי
כרטיס משולב בהנחה מוקדמת - 70 ש"ח, ניתן לרכוש כאן: כרטיס משולב
המחיר בקופה (במידה ויישארו כרטיסים) – 80 ש"ח
מספר המקומות מוגבל בהחלט!
בואו בשחור...
אני רוצה
ש(עדיין) תחשוק בי
גם
כשלא בא לי לשחק
אני רוצה
להיות טובה בשבילך
גם
כשאני (לרגע!) שחקנית גרועה
אני רוצה
שתחבק אותי
גם
כשאני לא מצליחה
אני רוצה
שתרצה אותי הכי בעולם
עד כדי כך
שתפסיק להסתיר אותי
את היצירה שלנו
אותנו
ורוצה
להפסיק להסתיר אותך
מהחיים שלי
