החלטתי לשוב לכאן ולכתוב על אותם האנשים שעזרו לי בתוך העולם הזה ועדיין לצידי בכל אבן ושעל
הרוח מנשבת לעיתה ושם בערפל היא עמדה
ידעתי שאני מכיר אותה איכשהו, אך לא הייתי בטוח מהיכן
הזהוב שבעיניה והתלבושת הייחודית היפנטו את עיני
רציתי לפנות, אך נתקלתי בחרדה
איך אני, כחדש בעולם הבדסמ יכול לגשת למישהי
הזמן לקח בי את הרגש והחיבור לאנשים
אך מהר מאוד, היא המיסה את החומות סביבי
האדמונית שלא הפסיקה לחייך. הזהב שבעיניה שמשך אותי פנימה, האהבה שלה לסשנים, הכוח העדין שבו היא הייתה מסשנת
איני יודע איך הצלחתי לגשת ולזכות בחברה כה מושלמת
מסעי התחיל עם התערבות שידעתי שאפסיד בה
ההתערבות על מאכל שהיא אוהבת, העזר שנתן לי את הכח להניע את הגלגלים
הצחקוק הנעים שלה והמבט של רוע ועדינות משולבת
הריח בשערה האדום, הקלות שבה היא משתמשת בפלוגר
הפעם הראשונה בה הרגשתי אותה, לא אשכח זאת, שת"פ בין השולטת שלי דאז ואיתה.
הסשן היה ייחודי שיחד עם חברי הטוב לצידי הרגשתי לראשונה את ההתמכרות.
לא האמנתי שאתחבר כל כך הרבה לרוח האדמונתיות.
סשן אחר סשן, אני נמשך יותר ויותר, ההופעות שהחלנו לעשות יחדיו ועד הנפילה הידועה שבה היא לא ויתרה לי אפילו לשנייה.
הבטיחות איתה, עשתה את שלה, החברות שהתפתחה וגדלה מיום ליום.
לאחרונה אף יותר אני מרגיש את החברות בינינו, כאשר היא הכניסה אותי למקדשה, על מנת לנקות אותו.
התלבושות, האדם, הבפנוכו, האופי, הצחקוק וההסכמה הנלהבת בינינו גורמות לי מיום ליום לצמוח מחדש.
גם בתקופות האפלות של שנינו , אנו משתפים אחד את השני ומחזקים זה את זה.
ויש רק מילה אחת שתתאר את המאורע. האדמונית