פותח חלון ודלת

קורא עוד ועוד בבלוג שלך, במהלך הטיול. 

אנשים חולפים על פניי. כל אחד ואחת עסוקים בענייניהם.

חלק רצים, חלק יצאו עם הכלב לטיול, חוזרים הביתה. 

לו היו יודעים לאן אני צולל.

היית המורה הטובה ביותר שלי.

חזרת איתי על החומר. גילית לי עולמות חדשים. נתת לי

רעיונות ומחשבות לעוד שנים ארוכות. הכל בהבנה את 

מצבי הרוח שלי, את החששות והדילמות שלי. 

לא רציתי להיות עוד תלמיד או עוד מאהב.

לקח לי זמן להבין את זה.

ברחתי הכי רחוק שיכולתי והכאבתי לך, כי הכשלתי את

עצמי. 

אמנם, אני שלם עם עצמי, אך זאת צלקת שתמיד אסחוב

על עצמי, כמו יסורי מצפון על כל מיני טעויות שעשיתי

בעבר. 

מצטער, אך אינני יכול לשכוח אותך בקלות כזאת.

אני רואה אותך בכל פינה. 

עוד ועוד נשים מזכירות לי אותך. 

אני יכול להסתכל על הדלת המסתובבת של חיי. 

פתאום אני יכול לראות מה היה קורה לו הייתי בוחר לצאת מהדלת בנקודה אחרת ואיך היו נראים החיים שלי אז. 

אני רואה אילו חלומות הייתי מגשים ועל אילו חלומות הייתי נאלץ לוותר. 

לא נותנות לי לישון עכשיו: "חסר תוחלת".

אף פעם לא הייתי צריך לענות על שאלות הרות גורל שכאלה.

תמיד שיחקנו לכמה שעות. הכי הרבה היה ללילה זכור היטב. 

אף פעם לא פחדתי ככה. 

אני מפתח מחדש התמכרות בריאה - להיכנס לאתר ולבדוק האם את כאן. 

היום אני יודע להגיד מדוע חתכתי בצורה כה חדה וכואבת. 

ידעתי שאני לא מספיק חשוב כדי שתלחמי עליי. 

היום, אינני יודע אם זאת האמת. 

אני רק יודע שחיפשתי מישהי שנהיה משמעותיים יותר אחד לשנייה. 

את מרגשת מאוד!

מזמן לא הרגשתי כך. 

אני בטוח שתחייכי כשתראי אותי מתאמן. 

תעודדי אותי לגנוח חזק יותר, לשאוף ולנשוף עמוק יותר. 

תצחקי על הדרך שבה הכל נמעך ומתקפל לתוך עצמו כאשר אני מצמיד את הרגלים ומנסה לבצע את התרגילים.

תמצאי זוויות להסתכל ולהעיר הערות סקסיסטיות, שישעשעו אותך מאוד. 

תמצאי את הרגעים לשבור אותי,כשהגוף כולו מתאמץ ומנסה לשמור על שיווי משקל.