כולם מכירים את המשפט
"רק אחרי שמאבדים , מעריכים את מה שהיה"
דבילי בעיניי, סורי
אם אני לא מעריכה כשזה קיים מה יעזור לי אחרי?
זה משפט שבא ללמד על המובן מאליו
שכלום לא מובן מאליו
ביום שתבין שכל מה שיש לך יכול להיעלם ברגע
גם חרדת הנטישה תעלם
כי הכל זמני
אבל לא על זה רציתי לכתוב
אני שומעת כל הזמן משני המינים
"רק אחרי שמאבדים .... "
וואלה זה כבר לא נכון כי יש לזה היום פרשנות של....
"ההפסד שלו/ה"
מאמי לפעמים הצד השני לא הפסיד כלום, אתם לא כזאת מציאה 😉
די די , לא להיפגע אני צוחקת
אבל ברגע של רצינות
אף אחד לא מוכן לקחת אחריות על החלק שלו בקשר
אז הצד השני פספס, וויתר, איבד וכו .... נכון?
וזה עוד המצב הטוב
בשנים האחרונות יש טרנד של נרקיסיסט וקורבניסט
ואם הקשר נגמר מישהו חייב להיות הרשע
או צד אחר חייב היה להיות שרוטה/דפוקה לגמרי
האגו שלנו לא מסוגל להתמודד עם דחייה
בעולם של העצמה וזימונים לכל ה "מגיע לי"
שהם לא מבינים שאם הוא נרקיסיסט
את בחרת והמשכת להיות שם הקורבן,
כואב...... אני יודעת
גם לי היה אחד כזה
ואם היא כזאת שרוטה ודפוקה
אתה היית הטמבל שלה
אתם יודעים מה באמת קשה?
לדעת לאהוב להעריך את מה שיש ועדיין ללכת משם
מאהבה בלי דרמות בלי מעגלי מכשפות שמערבבת יחד תבשיל שיתפוצץ להן בפרצוף בסוף
מעולם לא התחברתי לזה, לרכילות ואיכס של מאחורי הקלעים
( אחרי כל השנים שלי פה, אם תשאלו פה מעט מאוד נשים מכירות אותי מהכלוב)
גם כשסיימתי קשר מאוד לא בריא, ידעתי את חלקי בקשר הזה.
תמיד העדפתי לספר כמה מדהים היה זה שכבר לא
כי אם הוא לא, מה זה אומר עליי?
ואם לא היה טוב, אפשר פשוט לא להגיד כלום
אלא אם זה באמת סכנת נפשות
אבל זבל של אחת זהב של אחרת 😉
קיצור רציתי להגיד.....
זדיינו
מי שהבין הבין