רבות מחשבות בלב איש...

וזה כבר כמה זמן שאני רוצה עמוק בפנים ובשלה להיות אמא ... 

יושבת כאן בבוקר וחושבת עלייך,

על הרגע הזה שאני שמה לך זוג נעליים קטנות, מכתב ממני ומכתב מהקטנ/ה על הכרית... 

במכתב אני כותבת לך תודה על שהזרעת והפרת אותי, על העבודה הטובה שעשית כגבר מלבד האורגזמה... 

והוא - תודה על כך שנתת לו חיים. שאני בונה ומחזקת אותו כעת בתוכי והוא מחכה לצאת אלייך בעוד כמה חודשים... 

ורגע אחרי אני יורדת אל האיבר האהוב עליי, להודות לך ולו על הרגע הזה בצורה הכי טוטאלית ומתמסרת שאני יודעת.. 

וברגעים האלה אני מרגישה חום ודגדוג חזק בבטן התחתונה ונרטבת..

רצון אדיר לשכוח מהכול, לשבת עלייך, ואז לרכב ולהרגיש את הזרע החם שלך מרביע אותי,

ולהפוך אותנו למשפחה ❤

רטובה כל כך מהרעיון, שכבר קשה להצמיד רגליים...

בכל פעם מחדש מגיעה נק' הזמן,

שכל מה שאני צריכה זה רק מילה ממך, מבט או מעט מגע,

או אפילו את הרגעים שדיברנו באפליקצייה האנונימית ובדקת כמה אכלתי היום, ואם ישנתי מספיק בלילה...

חווית השליטה הראשונה שלי,זה שיצר איתי משחק שגרם לי להתמסר ולהכניס אותו עמוק אל הנשמה.. 

זה שהיום מכיר אותי כמעט כמוני.. 

אין לזה הסבר, איך זה הגיוני שבכל פעם אני מגיעה לאותו הרגע, 

מצד שני גם רפואה היא לא מדע מדוייק.. 

ולפעמים ברגעים האלה כל מה שבא לי הוא לשבת עלייך, עליו.. להרגיש אותו חודר לתוכי ולדעת שאתה כאן הכי קרוב ורואה את כולי...

אני בוחרת בשתיקה,

ומזכירה לעצמי כמה אני רוצה בטובתך שמביאה השתיקה הנכונה הזו..

ואז אני כותבת עוד כמה שורות ומסבירה לעצמי שזה עבורך,

שגם אם לא קראת - זה כבר נכתב אלייך..

לא תמיד מוצאת את המילים, אבל כל כך מנסה להוציא אותן - לדף, אלייך..

"אני לומדת לשחרר אותך למרות שקשה לי, נותנת לך ללכת לעד...

אל העולם שלך...אני לא רוצה שתכאב אותי עוד פעם"  

בבעלי חיים.
הדבר שאליו רובנו שואפים, אליו נלחצים לרוץ במסע של החיים...
בסופו של יום מתחברים להם שני אנשים-
ביום מופלא ומלא בשמחה, כשכל העוונות נמחלים...

והם באהבה שבליבם נשבעים...
לעד...
עם הזמן, כשעוברים החיים...
האהבה לה בדרכ חולפת והנישואים נשארים..
שני אנשים שיחד מזדקנים, מנסים כמה שפחות להפריע לשני, כמה שפחות להצית להבות של מריבות...
לרגעים נשארת החברות,
לרגעים ההתמודדות ביחד עם בעיות...
לעיתים - הזדקנות שמלווה בהתקשות הנפש ואי הסכמות...
נישואים, לשם אנחנו רצים, שואפים, וכ''כ מנסים ומייחלים...
האם הם בריאים? הלוואי שימצא הקסם שיהפוך אותם יותר חיוניים בכל שלבי החיים...