רבות מחשבות בלב איש...

בכל פעם מחדש מגיעה נק' הזמן,

שכל מה שאני צריכה זה רק מילה ממך, מבט או מעט מגע,

או אפילו את הרגעים שדיברנו באפליקצייה האנונימית ובדקת כמה אכלתי היום, ואם ישנתי מספיק בלילה...

חווית השליטה הראשונה שלי,זה שיצר איתי משחק שגרם לי להתמסר ולהכניס אותו עמוק אל הנשמה.. 

זה שהיום מכיר אותי כמעט כמוני.. 

אין לזה הסבר, איך זה הגיוני שבכל פעם אני מגיעה לאותו הרגע, 

מצד שני גם רפואה היא לא מדע מדוייק.. 

ולפעמים ברגעים האלה כל מה שבא לי הוא לשבת עלייך, עליו.. להרגיש אותו חודר לתוכי ולדעת שאתה כאן הכי קרוב ורואה את כולי...

אני בוחרת בשתיקה,

ומזכירה לעצמי כמה אני רוצה בטובתך שמביאה השתיקה הנכונה הזו..

ואז אני כותבת עוד כמה שורות ומסבירה לעצמי שזה עבורך,

שגם אם לא קראת - זה כבר נכתב אלייך..

לא תמיד מוצאת את המילים, אבל כל כך מנסה להוציא אותן - לדף, אלייך..

"אני לומדת לשחרר אותך למרות שקשה לי, נותנת לך ללכת לעד...

אל העולם שלך...אני לא רוצה שתכאב אותי עוד פעם"