החיים - כרוניקה של מוות ידוע מראש.

(בי"ח פרטי,משרד מנהל המחלקה,היחידה לעיצוב הזכרון,קולות בכי חרישי,נשי.הגבר עוטה הבעה מטומטמת ולדוקטור נמאס ממגפת איבוד הזכרון שהחליטה לתקוף דווקא בזמן חופשת הסקי השנתית שלו)

מרץ 2007



הוא: 'מצטער אבל אני לא זוכר'
היא : 'אבל כל כך אהבת אותי'
הוא : 'מה אני יכול לעשות - אני לא זוכר'
היא :'דוקטור אנ י מבקשת ממך להחזיר לו את הזכרון'
הוא : 'אבל לא רע לי...........כמו שאני עכשיו'
היא (בוכה,ממש בוכה) : 'אתה לא רואה שאני סובלת.............?'
אני אוהבת אותך.'
הוא : 'לא זוכר מה זה ,האמת אני רעב .יש משהו לאכול פה דוקטור?'
הדוקטור:'כן,צא בבקשה למסדרון - ידאגו לך שם.'
(יוצא,אשתו מנגבת גושי איפור מומסים בדמעות)
הדוקטור: את צריכה להבין,הוא אחרי תאונה קשה,איבוד הזכרון הוא איבוד
התוכן הפנימי של האדם,הלך ההארדיסק,מת.'
היא : 'מה אפשר לעשות?'
הדוקטור:'אין לי פתרון'.
היא : 'אבל אתה דוקטור!!!'
הדוקטור:רוצה?נמחק לך את הזכרון.זה מה שאת רוצה?!!!!!!!!!
היא:גחןםד
היא:ככככ
עדיין היא:כן...(לוחשת).
הדוקטור:מה?!
היא:כן,אני רוצה להפטר מהזכרון
הדוקטור:זו הייתה שאלה רטורית,סתמית!!
היא:אני אשלם כל סכום.
הדוקטור:רוצה לקנות גם איידס או אבולה?זה במבצע !!!
היא :אני רצינית,מתחננת דוקטור.

(המשך יבוא)