החיים - כרוניקה של מוות ידוע מראש.

דואב מזכרון
מתרסק לאחור - בזמן

ריח הבשר החרוך
הכביש הנשטף בדם
השמיים עוטים חיוך אכזר

ואני
עטוף במסיכה של קור רוח
מכנס ומרגיע
זורק מילה של עידוד

זועק מנקמה
מובס מהצער
גולש ברכבי אל העיר
עוצר עצמי מלברוח

מסתגר במשרד
מורעל מניקוטין
מפיג את העצב אל תוך פילטר לבן

מחשבה זוחלת
מעבר לשיא
מעז ושואל
למה

עייפתי
ועכשיו זה חזר
דומע