ונכון הכול עובר, ולא מתים מלב שבור.
למרות שכמה מדענים יחלקו על דעתכם שכן כן היו מקרים, גם בבעלי חיים וגם אנשים.
אבל איך.
איך קמים מהבנה שהבן אדם הכי קרוב אליך, שהפקדת בידיו את חייך שנשבע שימות לפני שיפגע, ובסוף התגלה כשטן.
זה קטע של גברים שמעולים בתיאוריה ולא מסוגלים לתפקד בפועל?
ועם כבר אני אשמה, הרי אני נתתי לעצמי להתאהב בשטן, להאמין למילים ולהתעלם ממאשים ולהשתגעגע לאט לאט במשך שנה בגללו.
וסליחה שלא אוהב תוצאה שאתה במו ידך בנית.
תאשים את כל הסביבך מלבדך.
אני לוקחת אחריות על הצד שלי, אתה אבל תקבל את מה שמגיע לך.
לא חייבים להאמין באלוהים. אך אנרגיה כל שהיא קיימת, נשמר סוג מסויים של איזון בעולם והכול יסתדר בסוף, גם עם כלום לא יסתדר.
העיקר אתה חיי. אני רק עובדת כבר חודשיים, בלי חיבוק, בלי חיים. בלי ממש כלום בגללך.
ואתה בחיים לא תראה את זה או תדע עם זה אליך ועדיף ככה. רק צריכה לפרוק.
לקחת בן אדם שלם, השארת שבר כלי רגיש ועל זה מודה לך. כי בחיים אף אחד לא יוכל להזיק ולשבור אותי כמו שאתה עשית.
גם עם חייה, אתה סיימת לי את החיים.
אהבת חיי. הכי מצחיק.
יושבת וחושבת ועדיין בוכה מדי פעם ולא נתפס לי כלום ואז חושבת על הכול ומבינה, שזה נגמר מזמן.
רק שלי לא אמרו.
רוע נקי זה לא תמיד לעשות משהו בכוונה.
מכירים משפט על הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות?
הכול יחזור אליכם. דיי להיות זבל.
*ולא, סיפור ישן ישן, שלפעמים צף ותכף יקבר שוב.
אהבת חיי.
בדיחה מהלכת.
אז עם תשאלו עם אי פעם הייתה לי אהבה?
כנראה שעם נהייה ריאלים, אז כנראה שלא באמת. לא ממש.
עכשיו תשמעו סיפור מצחיק. בלי תרופות נגד דכאון כבר שבוע וחצי אך מדוכאת מכדי לפנות לאן שצריך, תור מרשם וכדומה. אז פשוט מתעלמת שנגמר ומנסה להסתדר בלי עד שאוכל לפנות.
והכי הגיוני שתרופות שעוזרות לעשות דברים שלא מסוגל לעשות שמדוכא, אותם פעולות דווקא צריך.
אך אולי טוב לפעמים להרגיש הכול. למות קצת מבפנים מחדש ולהבין עד כמה אנשים שטחיים וכמה אין ערך לאהבה. -ואת זה לא אני אמרתי. אתם מוכיחים כל פעם מחדש.
ובאמת תמותו כולכם. עם השטחיות שלכם והבנליות וחפצים והנוחות ושאר הבולשיט שלכם.
תמותו כבר. צוחקת כמובן, אבל תזדרזו.