טיימינג

היום לקחתי קרוקינט שנתנו לבנות בעבודה להשתמש הביתה. אף אחד לא רוצה לנהוג בו אז אני אליו :)

נסעתי עד התחנת אוטובוס בלבד. צריך קסדה, יש בבית של אופנוע, וצריכה להתאמן כיוון ורוכבת אליו כמו ילדה בת 4 על אופניים ראשוניים ללא גלגלי עזר חח

קניתי מתקן GPS שאוכל לנסוע אליו לעבודה מחר ומתה, אבל מתה, אבל מתה לעלות אליו.

חזרתי הביתה, הוצאתי כלבים לפיפי קצר, התקנתי מתקן GPS בהתרגשות ועכשיו נוסעת לפארק כלבים :(

בא לי לקחת קרוקינט לסיבוב. 40 קמ"ש!! אך מאייץ מה זה מהר, לא הדרגתי כמו הרוב, מנוע מחוזק וטס בשניה שמזיזים, מה שהופך שליטה אליו קשה, מפחידה, והכי כיפית שיש.

מתה לעלות אליו 😄 ואליך, אבל זה נושא לפעם אחרת חחחח

אך ארגיש אשמה לאחר יום שלם שהכלבים סגורים בבית. קודם פארק כלבים, ואז עם תראו עוף מוזר טס על קרוקינט מהיר ומתנגש בדברים, זה אני!! חחח

אך יום הזוי, לטובה. אך הזוי ממש. החל מלגלות ששילמו לי לפני הזמן, ופי 3 ממה שצריך.

לאחר שנאמר לי רק לאחר 10 לבוא לקחת צ'יק.

ואז לגלות שלא זרקו לי כלום ממה שרשמתי, אפילו שמשפטי זה מידע ששיך לחברה. אולם משוכתב ובחיים לא אפגע בהם, להפך. אך נתנו לי לשמור כל מה שכתבתי.

והשליח שסירב לקחת כסף על משלוח שעשה כמה סיבובים בגללי, ולא הסכים לקחת כלום.

ופשוט כל בעיה שלא ידעתי להתמודד איתה היום נפטרה מעצמה.

וקצת מפחיד האמת. לא חושבת שהיה לי יום כזה ב30 שנה שחייה בהם.

קצת בהלם קרב אך לחיובי. פשוט מוזר.

גיליתי גם משהו מעניין, שהבעיה היחידה שממש נשאר ללא פתרון זה החוסר אהבה אמיתית, זה לגמרי משהו שיכולה להתמודד איתו.

כל כך לא דבר נורא להתמודד איתו בהתחשב למה שיכול לקרות בחיים, והכול ב9 חודשים קיצוניים. לא הריון חחח הזמן מאז הצונאמי.

הערב רק חסר אהבה, הכול בסדר מעבר.

ושוב, עדיין לא הזמנה וכל הגבולות תקפים.

זה שרוצה משהו, זה לא אומר שרוצה שיתחילו איתי. גם לנו מותר לבחור עם מי רוצים להיות, לא רק לכם. אני ורק אני בוחרת לעצמי פרטנר.

אז לכבד ולפנות למטרה אליה פה, וירטואליה. לא שליטה וירטואלית, לא שיחה סטיות או דבר דומה, בלי שאלות הכרות או מדוע וירטואלית.

קבלו מה שיכולה לתת או שתחסמו ואדבר עם מי שכן מכבד.

לילה טוב עולם, תודה על היום וסליחה.

ולא טיפוס שמאמין בהורוסקוף, אך קוראת לכיף. וכך צדק היום חח

קיבלתי הצעת עבודה הרבה יותר טובה, באותו בניין שכבר עובדת בו.

עבודה חדשה שהתפטרתי ממנה היום, ומרגישה רע קצת שכן היו כך טובים אלי.

הקטע ההזוי והקצת רע, זה באותו בניין. אשכרה יראו אותי שנכנסת. מזל שזה רק אחד מהבניני משרדים בין הגדולים והגבוהים בתל אביב כך שתחלופת אנשים גבוהה אך אני טיפוס בולט, ממש.

מביך נורא, באמת. אך נחמד.

עכשיו רק שהורוסקוף יהיה צודק גם לגבי חיי אהבה ואני מסודרת

לפעמים מישהו מעצבן אותכם ממש, אומר בול את הדברים שמעצבן אותכם לשמוע שנוגד את כל מה שאתם מאמינים בו או חושבים או צריכים.

ולא קולט. והאידיוט ממשיך ואני מנסה להיות נחמדה, אך נגמר הכוח.

עוד ילד נמחק והלך לעולמו.

(ידיד וירטואלי נוסף מת)

לי? מה פתאום. וזה סיבה שלא צריך לכתוב הודעות במצבים מסויימים תחת השפעה חחח אבל סופ"ש וזה.

אז שלחנו הודעה בפייסבוק, אך משהו ניטרלי. אפשר לברוח מזה בשלום.

אך לאדם שציין במפורש שאסור לי לכתוב לו כי הוא ככה וככה.

אך עם כל הכבוד, מה הוא יעשה? יפטר אותי פעמיים?? חחחח לא יכול.

אז זה מה יש. שלחתי הודעה.

תתמודד חחח

(אני והיקום בויכוחי סרק חחח ו ששש... סופ"ש. מותר לפעמים לא להיות אני)

אתמול חלמתי אליו לשם שינוי. באותו מעיל כחול אפילו חחח התמונה היחידה בפייסבוק.

כל השבוע היו לי סיוטים על דברים שונים, משהו נורא. לא היה ככה תקופה. ואתמול התחיל הסיוט ואז נהייה פחות נורא שהוא הגיע.

פעם אחרונה שראיתי אותו הוא דיבר בקול אוהב, לא אלי. לצוות שלו מקדימה, אנחנו הינו בעבר  בצוותים/חדרים נפרדים בעבודה שהפריד דלת זכוכית. לא זוכרת על מה דיברנו אפילו, אך זוכרת שאיישמתי ישר. תמיד שאומר משהו עם חשוב, עושה. חלום דפוק, עשה לי צמרמורת.

חצי כועסת נורא על מה שעשה וחצי פשוט מתגעגעת לראות אותו כל ים. זה הדבר היחיד שהיה נחמד בכך שהייתי בצוות הלא נכון, אבל ראיתי אותו.

חייבת לקנות מעיל כחול כזה, ממש כמו של כולם. לא בגלל שלכולם יש, בגלל שלו יש. וכל פעם שרואה את המעיל המטומטם הזה, חושבת אליו, והוא ממש בכל מקום.

ככה לפחות שאראה מעיל אחשוב אלי במקום אליו?

אסתכל בעצמי במראה עם המעיל עד שתהיה לי אסוציאציה לעצמי בלבד מהמעיל. או שפשוט אראה אותו אלי חחח

טוב עצרתי. אבל המעיל המזויין הכחול הזה לא עוזר לשכוח. והוא בכל מקום.

עצוב לקרוא על אנשים שכך אוהבים אך לא יחד עכב תירוצים. אולי נאיבי לחשוב כך בגילי אך עם עד גילי ומה שעברתי נשארתי כך, גם בגיל 80 אשאר בדעה דומה.

אתם דבילים. החיים כך קצרים. עם יש מישהו/מישהי שאתם אוהבים כל כך, שאר הפרמטרים הם תירוצים נטו.

אף פעם לא מאוחר מדי כמו ששום דבר לא באמת בלתי אפשרי.

הכול עניין של בחירה.

ואתם כך דבילים שמוותרים בכזה קלות על אהבה רק כי זה לא בא בקלות, ולא הטיימינג הנכון, והחיים התחילו ואלף ואחד תירוצים.

ובגיל 80, או כנראה 95+ עכב התקדמות הרפואה במאה ה21 אתם תצטערו על כמה דבילים הייתם שויתרתם על הדבר היחיד שבאמת שווה משהו בחיים האלה.

יש אנשים שלא פוחדים והולכים עד הסוף עם הלב אך לא היה להם מזל ליפול על אהבה הדדית אמיתית.

ולכם יש ומוציאים תירוצים.

אתם דבילים.

פוסט אוהב, לא כועס. אך בחיי שאתם דבילים.

אופצית חסימת בלוגים מסויימים. שלא נצטרך לראות אותם, כלל. למה הבחילה הלא נחוצה.

הוא המציא כך הרבה דברים מבריקים פה, 

כלובי, אופציית הסתרת בלוגים של משתמשים חסומים /מסויימים, קשה להכין?

לפעמים אנשים מחפשים מישהו לשיחה אמיתית. קשר קרוב אחרון. ולא מוצאים. מדוע?

כיוון ובמקום לקבל שלפעמים החלטות של אנשים אחרים לא קשורים אליכם, לא קשורים לאף אחד. וזה בסדר, כי שוב. אלה החיים שלהם, לא שלך. לא שלך, שוב החיים שלהם.

לא שלך.

כמו שלך יש בחירה חופשית ומלאה לבחור איך חייך ומה עושה עם החיים שהם שלך לחלוטין, לא של אף אחד אחר.

גם להם מותר. זה החיים שלי, שלי בלבד. לא של אף אחד אחר. ומותר לי לעשות מה שבא לי איתם.

ובמקום למצוא מישהו קרוב שבאמת מבין ויכול להיות איתי וירטואלית לשיחה בלבד אבל אמיתית, צריכה לשמוע זיוני שכל של מה, אבל בגללו תעשי ככה וככה. מה הקשר? זה לא בגלל אף אחד.

זה החיים שלי ושלי בלבד. מותר לי לעשות מה שבא לי איתם.

שוב, החיים שלי.

כמו שהחיים שלכם שייכים לכם בלבד ויכולתם לרמוס את שלי בעזרתם, לי מותר לכל הפחות לקחת בעלות על שלי.

ובמקום להיות שם בישבילי ולמצוא מישהו קרוב וירטואלית לפחות, צריך להעמיד פנים.

כיוון וכולכם פחדנים ולא מסוגלים לחשוב על משהו כך שונה מטבע האדם.

תתפוצצו. זה אני, זה מה יש. למילה שלי יש ערך והחלטות צריך לקיים ודי.

לא מנסה להתקרב עוד, מיציתי. בלתי אפשרי איתכם.

מצחיק אך ששאלו אותי על החברה הקודמת בכוח אדם לא הייתה לי מילה אחד רעה לומר. באמת חברה מדהימה ועדיין חושבת כך למרות שפגועה.

אך כל פעם שרואה מעיל כחול דומה לשלו או אפילו בצבע שונה משלו רק דומה בדגם, מקללת באוויר.

אך העיקרון תופס, כיוון שכאשר משהו הולך לא נכון לא אמורים להאשים את התפוח הרקוב בעץ, התפוח לא אשם אף פעם. הבעלים כן.

ולחשוב שבגללו נשארתי שם כך הרבה, יותר ממה שהיה צריך שראיתי מה הולך.

אוסקר על תמימות על גבול טמטום פטטי היו צריכים להעניק לי מזמן, אך כנראה יקום חושב שמגיע לי פרס נובל.

כי אכן מיוחדת, מטומטמת ברמות על אנושיים.