|
|
|
תמיד קיוויתי שכאשר אפגוש מישהו שדומה לי בול בטוב לב בצורה מוגזמת, קיוויתי וציפיתי שיהיה גבר.
בטח לא אישה, בטח לא הבוסית שלי.
ולא, עדיין לא לסבית.
אך עם לא הייתי אוהבת זין כל כך, בא הייתי מתאהבת. מדהימה למות, אין דברים כאלה.
ומחר התחלה חדשה :)
מתרגשת.
לילה לבן לפנינו.
אורזים! ^_^
חולה מתה. בשבוע שיש כל כך הרבה דברים קריטיים לסיים לעשות, וקמתי ולקחתי 2 דקסמול גולד, 2 סינופד ואקמול.
לא שיש משהו שעוזר לשפעת, אך רק שיפסיקו הכאבי סינוסים וראש. הרג אותי החורף הזה -_-
אך לפעמים בוסית מדהימה, זה אפילו יותר חשוב מלמצוא את אהבת חייך.
כי אהבה לפעמים בוגדת בך, עוזבת, הורסת.
אך מקום עבודה משפחתי שאשכרה בא לך ללכת אליו כל יום מחדש, בתחושה כיפית, זה הכי טוב שיש.
אנחנו מעל 80% מהחיים בעבודה, זה כך חשוב שיהיה מקום שאוהבים ורוצים להשקיע בו ולפתח.
לא מבינה אנשים שנמצאים בעבודה נטו בספירת השעות עד שילכו, מחשבים שעות שיגמר היום.
עם לא אוהב מה שעושה, קום. תמצא מה שכן עושה לך טוב, יעזור גם לך וגם לעסק שתמצא.
מלבד עניין הדירה שדי מפחיד ובאוויר, החיים באמת מתחילים להסתדר. זה נטו פחד מהרגל לרע, שכבר פוחדת לצפות לטוב.
אך באמת שכל פעם שחשבתי שהכול הולך להיות בסדר, כמו כאשר חשבתי שמצאתי את אהבת חיי ומי שהייתי אמורה להזדקן איתו, רק בכדי לגלות שהוא החלאת אדם הכי מזוייפת ושקרנית ביקום כולו.
אז לא מצפה, שורדת את היום ומנסה עם כמה שפחות תקריות. אני טיפוס שמושך אלי אש, לא בכוונה. אך זה מה יש.
בהאנגובר מטורף. והמסיבת פורים בכלל הייתה אתמול בערב, אבל וואו.
אסור לשתות על בטן ריקה. ממש, אבל ממש אסור.
במקום לשים קסדה ולהגיע למקום ב10 דק,
אוטובוס. שלא יהרס איפור נחש.
40 דק כמעט.
הרעיון גם למסג וגם מגש פירות היה שלי, ולמרות שעשיתי בעצמי שיחות למקומות, מה שנבחר לא היה המקומות שאני דיברתי איתם ועובדת אחרת לקחה את הכרדיט על הרעיון. היא מקסימה ומתה אליה אך היא הפכה את זה כאילו היא עשתה הכול, שיהיה.
הם בכלל היו נגד מסג וחשבו שלא תוהאב ובסוף התלהבו לאחר בדיקה.
אין לי כוח ולא טיפוס שנלחם להראות מה הוא עושה למען מי שאוהב ולכן גם נשאר בפינה לבד.
תזדינו.
לפעמים, הכי טוב לבד.
ובעיקר עייפה ועצובה. ולא מזה, מהכול. שנה שפשוט רוצה למחוק, עם כל מה שבתוכה, כולל אותי.
ואפשר שמישהו יזמין במקומי חידוש לנוגדי דכאון?
כי אני לא מצליחה לזכור אף פעם.
לילה טוב.
מסתבר הבוסית שלי כמוני, סיפור דומה. אין משפחה, העבודה משפחה.
עכשיו זה מסביר מדוע דומות באיך שאנחנו בהקשר עבודה. עצוב לי שלא כולם מעריכים
מחר יש לה יום הולדת ורק לי ולמישהי שגם שם לא הרבה זמן, היה באמת אכפת להשקיע.
ודווקא מי שהייתה איתה הכי הרבה זמן סירבה להשקיע סכום מעבר לכך וכך עכב בעיות כספיות.
שזה בולשיט, אין מצב שהיא במצב כספי חמור ממני, ועם הייתם מבינים כמה הבוסית מבזבזת ומשקיעה בכולנו, הייתם מבינים כמה שזה אבסורד שפעם בשנה מישהו בכלל יחשב סכום שחושבים על מתנה. אך שיהיה.
לפחות יש עוד מישהי דומה לנו, אז אנחנו שלישיית המוסקטרים המנצחת.
ולגבי הרביעית, היא באמת בא לשם רק לעבוד, לא דקה מעבר. וחבל, זה באמת משפחה.
כנראה לה לא חסר.
בכל אופן, נחמד לגלות שיש אנשים נורמליים בעולם. ואנחנו הכי שרוטים שיש, אבל בקטע טוב.
הלוואי כולם היו כמו שלושתנו, העולם היה מקום טוב יותר.
כל מי שמכיר אותי יודע שלא ממש סובלת רוסים. פשוט לא היה לי חוויה טובה איתם בארץ, סנובים לרוב ולא חברים שלך עם אתה לא רוסי ורוב התקיפות על הכלבים ונגד כלבים/שונאי חיות ואדם למרבה הפלא דווקא רוסים.
אך יצא השנה במקרה שגם הבוסית הכי מדהימה בעולם, וגם החברה הלא וירטואלית היחידה שלי, 2 רוסיות.
הזוי. והן מדהימות, ממש. שני אלה משנות סטיגמות על רוסים לכל מי שפוגש אותן.
עד כדי כך, שעכשיו כאשר רושמת או אומרת משהו רע על רוסיים, מרגישה רע דקה אחרי ומוחקת.
אוהבת אותן, ובחורות עוד. שבחורות בכלל זבל בפני עצמן, אך לא הן.
יש גם בחורות טובות מדהימות, חבל שכך מעט אבל.
לא שאתם הגברים כאלה אוצר חח אך הבנתם.
ולסיפור אחר. הכלבים כל הזמן מנסים לעזור לי להחלים, חמודים. הם מלקקים פצעים לעודד החלמה, ואני כל פעם מנסה לברוח מהם. כאבי תופת. ומסכנים עושים מבט כזה פצוע כל פעם שמגיבה בכאב כאשר מנסים לעזור.
חייבת לקנות חליפת מגנים. ומסתבר לאור זמן אחרון, גם לפארק כלבים חחח
אך זה בתקציב לחודש הבא, החודש הדירה בהעדפה מרכזית.
פרה פרה כמו שאומרים.
לילה טוב עולם, תודה על זמן אחרון. מוגן יותר.
מקווה שישאר חוקי, כיוון וזול בהרבה. לא צריך דלק, ביטוח .תחזוקה קלה והרבה פחות יקרה.
מדברת על אופניים חשמליות ביחס לאופנוע.
בעיקרון רע כיוון ועכשיו כל מי שלקחו לו רישיון כיוון ופסיכופט על הכביש, חזר לכביש. כמוני לדוגמה.
וחשבתי על כך אתמול במהלך נסיעה כאשר מנסה לנצח כמי שנוסע ראשון לאחר רמזור/פניות (תחרותית למות) כאשר אני על קרוקינט שנוסע רק 40 ק"ם חחח אך חשבתי על זה שיש אנשים, כמוני לדוגמה שחייבים מגבלת מהירות בכלי עצמו. כי לי עצמי אין ומעולם לא יהיה, קשה לי. שזה יכל לנסוע על 250 נסעתי על 250, 60-80 בפניות ונפלתי לא מעט.
חבל שמכרתי חליפת רכיבה, רק קסדה נשאר.
בעתיד אחסוך ואקנה אופניים חשמליים שנוסעים על 60, או 80 עם עד אז ישפרו ביצועים עוד יותר. כרגע קיים רק 60. עם גלגליים עבים, הכי עבים שיש, אשים מראות והכי חשוב מאותת.
לעבור 2 נתיבים על כביש ראשי מהיר בסימון ידני לנהגים מאחורה, בלי מראות, אפילו בלי שום דבר שמצפצף, זה אידיוטי.
וחייבת חליפת אופנוע מלאה, זה בול כמו כסדה רק מעיל ומכנס עם מגנים מובנים. אתה נופל וכל המרפקים, כל החיבורים הכול מוגן, ואין שריטות על הגוף.
אני באמת נוסעת כמו פסיכית, ולא בא לי עוד פציעות.
קמתי הבוקר, והדם שהתייבש כבר על המרפקים, ברכיים ושאר האזורים הפצועים כואב תחת.
ומיותר. נפילות עם חליפות לא מרגישים בשיט. קמים וממשיכים.
אבל לפואנטה, חשבתי להחזיר רישון מתישהו, להגיש בקשה ולחזור על הכביש טבעי עם מנוע ללא הגבלה.
אך הגבלת מהירות, לא דבר שלילי. ועם חוקים לא מספיק להגביל אותך, מעולה שניתן לרכוש אופניים עם הגבלה מובנת לכך, שומר אלינו בחיים.
ומי שהמציא צעצוע מגניב זה, אין אליך בעולם.
הדבר הכי טוב שהמציאו מאז עידן המחשבים
רק עכשיו נכנסתי הביתה, לאחר יום ארוך, לאחר הוצאת כלבים.
ונכנסתי למיטה לחבק כלבים ל20 דק ואז אחליף חולצה שחורה מכופתרת ללבן מכופתר. היפוך יום לילה? ויוצאת לעבודה שניה, באותו בניין משרדים.
מלחמה שניה וטילים ותמיד אותה מחשבה לפני כל אזקה.
אני הולכת למות בלי אהבה אמיתית.
אבל זין עם אתפשר.
האידיוט מפוסט קודם כתב לי אתמול בתשובה לכך שאמרתי לו שלא רואה עניין שנצא כיוון ומחפשת קשר רציני, רשם שכן מחפש רציני.
כנראה אני נראית מטומטמת ושלא אזכור שאמר לי שגרוזינים מתחתנים רק עם גרוזינים, ושההורים לעולם לא יקבלו, בטח לא אירופאית עם קעקועים.
יא זין, קשר רציני זה אומר חתונה בהמשך. לא היום, לא מחר, אך שנים מהיום עם יהיה נעים יחד זה הכיוון.
אני כנראה נראית מטומטמת, אחרת אין הסבר למה שמושכת אלי.
איתי זה או הכול, או כלום. לא טיפוס זורם, תמותו.
עייפה וצריכה חיבוק 🐶👭או טיל ישירות, ואז יסיים את כל הקונפליקטים
לפחות יש עבודה טובה, 2 אפילו, וצעצוע עם מנוע שגם בגשם נוסע בן זונה
אתמול הקפצתי לדואר כמה חבילות, (מנצלת כל הזדמנות לרכיבה על הצעצוע החדש :)
וראיתי את ה"גאון" מהסלסה, או העתק שלו, שיצאנו מלפני כמה שנים, ההוא שרשמתי אליו פוסט שניסה לשכנע אותי שאני נפרדתי ממנו. נסע לחול לשבוע וחצי ושחזר לא ענה לטלפונים. אבל אני, לכאורה. נפרדתי ממנו. ובא עם סיפור הזוי.
נעשה תפנית חיובית ופתאום נעים לי היכן שאני.
אך באמת שלאחור לא חוזרת יותר.
