נתחיל בזה שאסור להיות חצי שנה בלי לקבל ***.
באמת שלא מבינה נשואים שחצי שנה לא שכבו יחד ומחפשים תירוצים למה לא כאשר יש עם מי.
נעזוב אגרסיות מתסכול מיני, חוסר סבלנות, והחמרת חוסר ריכוז. כמו כאשר הוא עובר לידי בזמן שאני בשיחה עם לקוח ונתקעת לגמרי,, שוכחת ליין מחשבה.
גם לא עוזר שהיום עבדתי בלי התסריט, עבדתי מזכרון נטו.
באתי לשימוע, לא חשבתי עובדת. גם אסרו אלי לעבוד איתו.
1, למדנו שלא צריכים תסריט ממש כיוון ויודעים בעל פה, הגיוני. אני רשמתי אותו.
2, למדנו שעכב מערכת הורמונלית לא בשליטה ו ADHD לא ממש קל, חייבת תסריט מולינו לשניות שיוצאת מריכוז.
ועכשיו לתסריט/שימוע. לאחר שמנהלת מוקד צחקה לי בפרצוף ששאלתי עם עדיין יכולה להשתמש לפחות בחלק מהתסריט, ואמרה שהתסריט מת. לא יכולה כלום.
בסופו של השימוע אשכרה הייתי מבולבלת עם שמחה שלא פיטרו, או עצובה. כיוון ובאמת לא ידעתי איך אצליח לעבוד עם התסריט שלהם, חסר לוגיקה ומייצר התנגדויות.
--אז בצהריים, יושבים עם התסריט. ושינוי של 180 מעלות. אני לא יודעת מה קרה, אולי סוף סוף יצא להם לקרוא תסריט.
אך לא רק שמותר לי להשתמש בו חחח אך השינויים היחידים הם:
1. לא לומר לנקב סכום מדוייק אלה לומר כי אלפים.
2. במקום we submit 125,000
125,000 are submitted
3. לא היה קשור לתסיט כלל, שינוי בצורת הסבר ביטול על התנגדות ביטחונית כספית.
והיא הייתה ממש נחמדה. הייתה מותק היום.
אופוריה. לא יכולתי לשמוח יותר. ועם זה לא היה מספיק,
סוף יום טלפון מהעורכת דין. לאחר משא הוא מתן ארוך ביותר בין האקס לביני, אלף שינויים וסעיפים שונים, העורכי דין שלנו הצליחו להביא את שנינו להסכם סגירה.
אני רשמית חופשיה :)
והבעיות הכלכליות שגרם, יגמר לפני סיום שנה נוכחית.
אבל הי חשוב, באמת. הי הכי חשוב.
חופשייה.
הכול נגמר, יכולה למחוק אותו מחיי וסוף סוף לחזור לחיות.
ועל זה נאמר, יום בן זונה חחח
שהתחיל רע, ואז מוזר, ואז מוזר טוב, ואז פשוט טוב.
ו ...Fuck Yes :)
