אז מחפשת מסמך שלא מוצאת בשום מקום. אפילו שנסעתי לכיבינימט אתמול לתת אותו אך בתמונה. ועוד לפני עבודה, סיבוב. אך הקובץ לא קריא אז ממשיכה לחפש.
ונתקלת בסתם מכתב שהאקס הכי טראומטי, נקרא לו טראומה מיתולוגית. נשמע יותר פואטי, לא?
אך סתם מכתב שכתב וחתם, אפילו לא מופנה אלי אך משהו שייך לנו יחד, עוד חוזה לעוד משהו קטן מקשר.
והמצחיק, היום בוודאות חצי שנה אחרי יכולה לומר שלא אוהבת, לא יכולתי לומר לפני.
אז הבכי כנראה תוצאת הלם, בחיים לא אבין.
לא הייתי חוזרת אליך גם עם הייתה הגבר האחרון על פני האדמה. רוצה להתחתן, מבטיח יקום, אך שוכח את המשפט נישואין. "לטוב ולרע עד שהמוות יפריד בינינו". רק בטוב הא? תזדיין.
אני בגיל 80 הייתי עדיין מחליפה לך טיטולים, לא עוזבת.
אין לך אמינות בשיט.
שטחי, מזוייף ושקרן פתולוגי ברמה שאפילו אתה עצמך מאמין לשקרים שלך.
אז קמתי, החיים שלי חוזרים למסלול. אך הוא השאיר שברים בכל מקום.
תשרפו.
מצאתי לכם תיקיה יפה שחורה, כל המזכרות פנימה.
לא עוד בכי, בטח לא בישבילך.
רק תאהבו אותי -,אבל לא יודע לאהוב באמת חזרה.
*וסליחה. גם לי מותר פוסט פטטי פעם בה.