שעה ראשונה של הבוקר אומרת לעצמי זהו, מפסיקה לעשן. במיוחד לאחר המון שעות שינה שהריאות נקיים וגם ככה אין גרון, צרודה. אז אומרת יאללה, על הדרך.
מתקלחת, כולל שיער להוציא ריח, מסיימת מקלחת מכינה תה ואוטומטי מדליקה סיגריה face palm -_- כבר מעל חצי שנה מעשנת, מאז הפרידה ומחפשת דחיפה להפסיק.
הבעיה, מעולם לא עזר לי דחיפה מבחוץ, דומיננטית מדי. רק אני יכולה לדחוף את עצמי לעשות מה שצריך, ויכולה.
אך מעכשיו מכריחים את עצמנו לישון בימים שעובדים. מרגישה כך פטטית על ימים אחרונים פשוט כל דבר גרם לי לבכות.
אך לפחות הפסקתי קפה וחלב, ים חלב. עם קורנפלקס בבוקר ובצהרים. אתמול אחד המנהלות הזכירו לי שחלב מזיק לגרון כאשר צרודים. מטומטמת, אמרנו כבר.
היום יהיה יום טוב, חזק וממוקד. גם כי חייב, וכיוון וככה אמרתי ויהיה.
פתק חדש של דברים שאסור לי לעשות היום תזכורת לעצמי:
לא לדבר לאחר שיחה לעצמך, שמרי על הקול שלא ילך שוב בעמצה שיחה.
אין קפה. תה תה ושוב תה. בלי סוכר, דבש. סוכר משתק מערכת חיסונית
*לא להסתכל אליו, כלל. מיקוד.
Focus Focus Focus
והכי חשוב, הערכה שיחה מהירה יותר.
Trust your instincts די לבזבז זמן על גורמים לא רלוונטים. קצר ולעניין, In - Out. והעברה לשיחה והבאה.
את יודעת בידוק מה צריך לעשות, די להקשיב לסביבה כאשר רואה שלא תורם, קחי שליטה וסגרי, את יודעת איך.