טיימינג

אכלתי כך הרבה גאנק פוד בחצי שנה האחרונה, שאשכרה התגעגעתי למרק ירקות/עוף סטנדרטי.

ההזוי, רזה בהרבה מלפני חצי שנה.

מצחיק אבל כאשר הכי לא מזיז לך מאיך נראה, מרזים טבעי. מה"אושר".

סיום נפלא ליום נפלא.

כי השפלה, זה הכי סטייל. 

העיקר הכוונה אבל.

הבעיה, אני צריכה לחזור לשם מחר. איזה כיף.

אני היחידה שעוצרת את החיים לפעמים ושואלת למה כיבינימט הכול? באמת? רק אני?

כי בעניי, אתם לא לוגים שמצלחים לשרוד בעולם כך, אין לי מילה מסכמת.

רק אומר, מיותר. ואופס, עוד בן אדם בעולם.

בטוחה שעם לא יהיה פה, אהבת חיי שלא קיימת, והמשפחה שקיימת אבל הלוואי היו נשרפים בגיהנום וכל העולם כולו היה כך חסר אותי.

כן, כי נמצאת בחייהם של כך הרבה אנשים.

ושמחה שלכם הגיוני שתקועה פה.

ולא, לא עושה כלום. לא כי לא רוצה, לא כי לא מסוגלת. כי תקועה, איתם. ועד שלא אמצה להם פתרון, אני פה.

הספיק לי.