אשכרה קמתי מוקדם, התלבשתי לעבודה, מוכנה.
ולא הולכת. היום, המחשבה על להגיע לחדר ללא חלונות, למרות שיש חלון שפשוט לא מעלים טריסים. כי חלון זה לא משהו שחשוב לנפש.
ובחדר שכל צליל שומעים בECO ,וצעקות והכול יחד.
היום פשוט לא מסוגלת. לא יודעת עם אצליח לחזור לשם מחר או בכלל, אך מקווה שכן כיוון וצריכה לחסוך כל שקל לכרטיס טיסה.
אבל נשבר לי. מעצמי, מהיקום, אפילו מהכלבים.
פעם ראשונה ששמחה שהם הולכים להסגר כמה חודשים בהחלפת מדינה, הכרח למטרה טובה יותר.
משהו חייב להשתנות. הכול חייב להשתנות. כי לא רוצה לחיות יותר. כלל. פשוט לא רוצה לחיות יותר.
משהו חייב להשתנות כי לא מסוגלת להתמודד יותר. בין עם זה החלפת תפקיד, עבודה, מדינה או לקפוץ מבניין גבוהה, שזה מה שהכי מושך כרגע ויש בעבודה. קומה 8 מספיק גבוהה, בטון עושה אחלה עבודה.
הספיק לי. רואים אלי?
ודווקא העולם נחמד אלי לאחרונה. ממש. ולא קרה שום דבר רע חדש. אך אני לא מסוגלת להתמודד יותר. שבורה לגמרי.
אני בתפקיד הלא נכון, בחדר לא נכון ועוד מעט בקומה שלא רוצה ולא מתכוונת להיות בה.