פריחת הדובדבן

אין לי מילים... לתאר... כמה השתנתי לצידך.
כמה אהבתי את עצמי לידך.
כמה מילים זרמו באוקיינוס האהבה שלנו.
לא מוכנה למלאו בדמעות.
לא מוכנה להתאבל.
לאבד אותך, לגדום חלק ממני.
לא מוכנה להאמין שהמימוש שלנו הרס אותנו.
מרב שהכלנו האחת את השניה זה מרגיש כמו חיתוך עכשיו.
החוכמה שלך נשגבת. זכיתי.
מקווה שאהיה לידך שוב.
שאביט בעיניך הטובות ואודה על היותך.

מקווה לחלוק איתך קרן שמש יום אחד.
לאן כל האהבה שלי תלך?
היכן תעגון עצמה ואיזה ים יעטוף אותה?
זה כואב שהיא נשארת אצלי, מצטברת...
שולחת לך אותה על גלי הרוח,
על אנרגיות ורודות,
מקווה שאת מרגישה את זה עכשיו ותרגישי בכל נשימה את נשמתי שליוותה אותך תמיד בחיבורה העדין לנשמתך