אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

א ו ר פ ר א

וכעומק סוגר אהבתך.
התשוקה.
ובעצמת המרי.
ייחשק. המנעול.

S t a t e o f C r e a t i o n
לפני 15 שנים. יום ראשון, 2 בינואר 2011 בשעה 8:34

באחור מתוקתק של
שעה הגיעה להקת הרוק
לבמה.
אף לא מילת התנצלות.
מוסיקה ושירה מדהימים.
(חרשות זמנית גם..)
24:00 הוא תופס אותי
מסב את פני וסנטרי.
שפתי נבלעות בשלו.
תאווה של שנה שלימה.
נסחפת בצלילים.
נעטפים.
בוקר של
שנה אחרת.
מתריסה.
מתנגדת.
מתאבקים.
שורטת.
פוצעת.
ניצוץ.
הצחוק או האכזריות.
עם הגב לארון.
עמדי בפיסוק.
ידיים למעלה.
שריקת כאב נמהלת.
הרעד.
שוב. ושוב.
מה? הוא מחייך.
מבט מצועף.
חודר את כוח
הטרוף
של התשוקה הזו.
עוד. בבקשה.


שנת שפע עונג ואהבה לכולם 😄

לפני 16 שנים. יום שבת, 30 באוקטובר 2010 בשעה 16:08

חשבתי אם.
לכתוב
ו/או מה.
חיסורים כבר יש.
הצדקה. אין.
אז בינתיים.
רק להזכיר לנו איך
בליל אמש.
בין טיפות גשם ראשונות.
הגענו
חמושים בשחור.
הקריאייטור שלי
ואני למסיבה של הדיווה.

היתה מסיבה מופלאה.
(טוב..נו..:)
מוסיקת ריקודים טובה.
צפיפות מחשמלת.
צבעוניות.
סשנים מעוררי השראה:) !
ואווירה ראויה.
פגשנו והכרנו עוד
חברים וחברות.
ומעבר להכל היתה
תחושה נהדרת של חיבוק.

לפני 16 שנים. יום ראשון, 26 בספטמבר 2010 בשעה 5:44

כדי לחוש אותך.
אני מקשיבה.
ואז אתה אומר.
מה שלא אמרו מעולם.
מלטפת שערך.
לאט.
את פניך.
נשקי אתה אומר.
ואני.
כל כך
כל כך אוהבת!

לפני 16 שנים. יום שבת, 25 בספטמבר 2010 בשעה 8:04

אתה
אומר ש.
אתה
מתמסר
אלי
גם.
אני
אוהבת.
בדיוק.
כך.

לפני 16 שנים. יום שישי, 24 בספטמבר 2010 בשעה 8:13

גם כשאני
מרחיקה את
המילים.
אתה עדיין
הכי קרוב אלי.

לפני 16 שנים. יום רביעי, 22 בספטמבר 2010 בשעה 7:57

גם התפרעתם
וגם לא שילמתי?

אההה ולא זברה! 😄


לפני 16 שנים. יום רביעי, 22 בספטמבר 2010 בשעה 5:13

נראה ש.
אני לבנה.
ותיכף יהיו
גם פסים.

לפני 16 שנים. יום שני, 20 בספטמבר 2010 בשעה 14:46

אתה
אומר לי.
הניחי ראשך
על ברכי.
גם כשאתה
מלטף
אתה קשוב
לכמיהתי.
מנענע את
קצוות תאוותי.
עוד.
אני מבקשת.
את
כוח אהבתך.


לפני 16 שנים. יום שני, 20 בספטמבר 2010 בשעה 4:43
לפני 16 שנים. יום ראשון, 19 בספטמבר 2010 בשעה 14:05

אז
סיימתי לקרוא את "הבושם".
צפיתי בשני סרטי ג'יימס בונד.
דאגתי שפיצי לא ישבור את הראש
כשרכב על אופניו.
" לא. איאפשר לרכב בכביש
תראה כמה רכבים..."
ואז.
ללא נשימה כמעט.
רצנו ושמענו
את התקיעה. של השופר.