א ו ר פ ר א

יש התרגשות
לרדת החושך.
מצמצמת עיניי
וממשיכה.
עוד כמה
שעות.
יא מאניייאק.

וחיוכים
וכמיהה מתוקה ורוגע.
יום טוב
לאהובי וחבריי.

אלה הרגעים
שמתארכים
ויוצרים את
מוזיקת המקרה.
אני רואה אותך
צועד בקלילות
בחולצה השחורה
והחליפה האמריקנית
ברחוב האבנים הלבנות.
מגלגל מילים לתוך
האור שבמסך.
ולא מעשן.

אתה מלטף
את ראשי
ואני כבר מתגעגעת.
עוד כאב.
עוד טיפה
בבקשה.
אהיה
ילדה רעה.
אתה מחייך.
מלטף. מנשק.
מתענג איך
אני נטרפת.

גם אני הולכת להסריח מעשן.

אש את אוהבת.
הוא מחייך.
לא תמרות עשן.
סיגריה מהבהבת
על
עורי הלבנבן.
חום שמשתק כל
תחושה מתעדנת.
לשונות וורודות
מתחננות
ללקק את
האנקה.
החדה.
לא ככה.
ניראים ניצוצות
המרשמלו.

תשוקתי.
ואליו.
ואני
רושמת
אותיות וסימנים.
מנענעת ראש.
נמתחת.
הצידה?
זה רק ישר.

אתה מלמד אותי
ללקק את המים
מכף ידך
כשאני צמאה.
לא. איני רשאית
עדיין לבלוע.
אתה מתעייף
ומצליף בגב ידך
על פטמותיי.
שוב
ושוב
אני נרעדת.

שיהיה בוקר מופלא.

(כמה פפריקה כמה..:)

כתמים
אדוני.
יימשחו.
בי אדוני.
ושפחתך.
הנרצעת כתבת.
והמשכת:
משוש הצלפות
שוט ולשון.
אני
מוציאה.
מריירת.
גם זו לטובה.